יהודים רבים השתתפו בקרבות מלחמת העולם הראשונה משני הצדדים של המעצמות בסכסוך, כולל כובשי הרפובליקה הפולנית לשעבר [קישור: https://dignitynews.eu/pl/zydzi-polscy-w-armiach-zaborcow]. אלפים מהם ראו עצמם כפולנים באמונת הפסיפס בתקופת החלוקה, המאבק לתקומת פולין ובתקופת בין המלחמות. הם נלחמו למען ארצם, לעתים קרובות לאחר שגדלו במשפחות מתבוללות. הם החשיבו עצמם יהודים ופולנים, אחראים לגורל מולדתם. אחרים נטמעו בפולניות בזמן ששירתו בצבא הפולני במלחמת העולם הראשונה.

בזמן שגדלו בתוך האומה הפולנית, הכבושה על ידי רוסיה, פרוסיה ואוסטריה, עבור מיעוטים לאומיים רבים, המאבק לעצמאות היווה השראה למאמציהם. זה היה נכון גם לגבי התושבים היהודים של פולין המחולקת. בעקבות הדוגמה של ברק יוסלביץ' [קישור: https://dignitynews.eu/pl/ziemia-z-grobu-pulkownika-berka-joselewicza-w-kopcu-marszalka-pilsudskiego] במהלך המרידות הלאומיות. ראוי להזכיר את יחסו של הרב דב בר מייזלס [קישור: https://dignitynews.eu/pl/rabin-przesladowany-przez-rosjan-za-poparcie-powstania-styczniowego] או את המורד סטניסלב (סיני) הרניש [קישור: https://dignitynews.eu/pl/stanislaw-synaj-hernisz-polski-zyd-powstaniec-listopadowy], ובמלחמת העולם הראשונה הם תמכו במאמצי העצמאות של פולין. הם הצטרפו לשורות הצבא עם עוד אלפי פולנים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה

יהודים רבים שיתפו פעולה עם לימים המנהיג של המדינה הפולנית, יוזף פילסודסקי, כבר במסגרת המפלגה הסוציאליסטית הפולנית שנוסדה ב-1892, ולאחר מכן בארגון הלוחם PPS. אחד מהם היה ברוך שולמן בן ה-20, שנהרג ב-14 במאי 1906 במהלך פיגוע הפצצה על סגן נציב המשטרה הצארית, ניקולאי קונסטנטינוב, הידוע ביחסו האכזרי במיוחד לאסירים.

בנוסף לפעילות המחתרתית, הייתה חשיבות רבה גם למאבק על החינוך הפולני בחלוקה הרוסית, שהתבררה כהכנה עבור יהודים רבים להשתתפות מזוינת במאבק לעצמאות. דוגמה לכך הייתה גורלו של יאן ראף, שכתלמיד בית ספר בן 10 בצ'נסטוחובה, השתתף בשביתת בית ספר ב-1905, בהתנגדות לרוסיפיקציה של החינוך ודרש להחזיר את ההוראה בפולנית. בשנת 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כבר כחייל בחטיבה הראשונה של יוזף פילסודסקי, הוא נפצע קשה בקרב עם חיילים רוסים ליד קונארי. היהודים, ששירתו במערך הצבאי הפולני, כלומר הלגיון הפולני, שפעל כחלק מהצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה, היוו את הקבוצה הגדולה ביותר מבין המיעוטים הלאומיים (כ-650 איש) – בסך הכל בין 2% ל-2.5% מכל החיילים שלחמו בשורות הלגיון. בנוסף, יהודים רבים הזדהו עם הלגיונות ותמכו בהם כלכלית. הלגיונרים היהודים הגיעו ברובם ממשפחות מסורתיות, שחלקן התבוללו לפני מלחמת העולם הראשונה, כמו יאן ארנשטיין [https://dignitynews.eu/pl/rodzina-arnsztajnow-w-walce-o-niepodlegla-polske], שגדל במשפחה פטריוטית, או הצייר והשרטט הבולט לאופולד גוטליב, אחד המאיירים הראשיים של ההיסטוריה של הלגיון. הצטרפות נלהבת ללגיונות הוכיחה שהם רואים בפולין את מולדתם, והוכיחה שלהיות פטריוט פולני לא מחייב ויתור על הזהות היהודית.

יהודי פולין היו גם חיילים בדיוויזיה הבאיונס בחזית המערבית, והצטרפו לצבא הכחול של הגנרל יוזף האלר ולמבנים אזרחיים וצבאיים רבים. אחרים לא יכלו להצטרף למאבק הפעיל והיו פעילים בתחומים אחרים, למשל וילהלם פלדמן [קישור: https://dignitynews.eu/pl/w-kierunku-asymilacji-wilhelm-feldman-1868-1919] פתח בתסיסה למען המטרה הפולנית כראש נציגות העיתונות של הוועד הלאומי העליון בברלין.

במאבק על גבולות המדינה הפולנית

יהודים השתתפו גם במאבק על גבולות הרפובליקה של פולין – תחילה בהגנה על לבוב בנובמבר 1918. בפולין העצמאית הם עוטרו בצלב ההגנה של לבוב (חלקם לאחר מותם).

המאבק הבא היה מול רוסיה הבולשביקית. ב-1920 היא ביקשה לכבוש את פולין ולאחר מכן התכוונה להמשיך במתקפה אל מערב אירופה, אך הבולשביקים נעצרו על ידי הצבא הפולני. יהודים רבים גם שירתו בה ולחמו בקרב המפורסם על ורשה [קישור: https://dignitynews.eu/pl/bitwa-w-centrum-europy-ktora-odmienila-losy-swiata-slyszales-o-niej] ומאוחר יותר במרד שלזיה השלישי נגד הגרמנים, המאבק על האדמות המתועשות ביותר של שלזיה עילית בשנת 1921. מסירותם זכתה להכרה עם עיטורים רבים. לא פעם היווה מאבקם המשותף צעד חשוב לקראת אינטגרציה והידוק קשרים עם המדינה הפולנית.

ברפובליקה הפולנית השנייה

לאחר תום המלחמות על גבולות הרפובליקה, נותרו רק חלק מהלוחמים בשירות צבאי פעיל. רובם חזרו לעיסוקים אזרחיים או המשיכו את לימודיהם. לאחר לימודיהם, הם יצרו לעתים קרובות קהילה אינטליגנטית. רבים מהם נשארו קציני מילואים, אך חלקם החליטו להמשיך את הקריירה שלהם בצבא הפולני.

בסוף 1929 נוסד איגוד המשתתפים היהודים במאבקים למען עצמאות פולין, ארגון של משתתפים יהודים במאבק לעצמאות, שהכריז על תוכנית עבודה לפיתוח הרפובליקה ושיתוף פעולה פולני-יהודי. האיגוד פעל גם בקרב צעירים, ארגן קייטנות ומחנות קיץ ותמך בצוותי צופים יהודים. ב-1938 היו לארגון כ-6,750 חברים ב-78 סניפים. לזמן קצר פרסם מגזין משלו, "על הפריצה". ב-1938 הפך אחד מפעילי האיחוד, זדז'יסלב ז'מיגרידר-קונופקה, לסנאטור.

ושוב מלחמה…

יהודים רבים נלחמו שוב להגנת פולין בשנת 1939. במהלך מלחמת העולם השנייה הם הושמדו על ידי הכובשים הגרמנים ובמקביל גורשו לגולאגים [קישור https:// dignitynews.eu/pl/zsylka-w-bydlecych-wagonach-ostatnia-czwarta-deportacja-polakow-na-syberie-w-czerwcu-1941-r] כאויבי המעמד (למשל סוחרים, בורגנות, אנשי דת) על ידי הסובייטים. תחת הכיבוש הגרמני, הם נספו עם משפחותיהם בהוצאות להורג ובמחנות ההשמדה, ותחת הכיבוש הסובייטי – בקאטין [קישור: https://dignitynews.eu/pl/doktor-jerzy-lucjan-kempner-patriota-zydowska-ofiara-zbrodni-katynskiej] ובמחנות מוות אחרים כחיילים פולנים.

כיום, תרומתם של היהודים למאבק למען עצמאות פולין מונצחת לא רק בפרסומים אקדמיים ופופולריים, אלא גם בתערוכות היסטוריות המאורגנות על ידי מוסדות פולניים [קישור: https://dignitynews.eu/pl/wystawa-ramie-przy-ramieniu-zydzi-w-polskich-dazeniach-niepodleglosciowych-1794-1918].