ב-20 במאי 1944, ליד סרנק על נהר הבאג, מצאו חיילי צבא הבית (AK) רקטה גרמנית V-2 שלא התפוצצה. חודשיים לאחר מכן, מרכיבי המפתח שלה הגיעו ללונדון.

במהלך מלחמת העולם השנייה, הגרמנים ערכו עבודת מחקר במטרה להכניס סוגים חדשים של כלי נשק לייצור ולשימוש בקרבות. אחד מהם היה רקטת V-2, שפותחה על ידי צוות בראשות ורנר פון בראון. העבודה על רקטה זו בוצעה במרכז בפינמונדה באי אוסדום, שם נמצאו גם קווי ייצור וגם אתר בדיקה. המידע על הרקטה התקבל על ידי מודיעין צבא הבית של מדינת המחתרת הפולנית.

הדוח על המרכז נשלח ללונדון. בליל ה-17-18 באוגוסט 1943 הוא הפך למטרה של הפצצה על ידי חיל האוויר הבריטי. הגרמנים החליטו אז להעביר את ייצור הרקטות למתחם המפעל "דורה", שנחצב בהרים על ידי אסירי מחנה בוכנוולד. שטח האימונים הועבר לאזור בליזנה שבין ז'שוב למיילץ בפולין הכבושה על ידי הגרמנים, שם נערכו בדיקות נוספות. רקטות שנורו עפו כ-300 ק"מ צפונה ונפלו, והתפוצצו באזור סרנק על נהר הבאג.

הגרמנים ניסו לאסוף בקפדנות את שרידי הרקטות. צבא הבית השיג במהירות מידע על ניסיונות הכובשים. קונספירטורים פולנים מקומיים מצאו מרכיבים של רקטות ומסרו אותם לוורשה הכבושה, שם הם נחקרו על ידי מדענים פולנים, ובראשם מהנדס התעופה אנטוני קוציאן. תוצאות המחקר נשלחו ללונדון באופן שוטף.

ב-20 במאי 1944 נפלה רקטת V-2 לתוך בריכת הבאג, אך היא לא התפוצצה. היא נמצאה על ידי חיילי צבא הבית והוסתרה מהגרמנים. לאחר הפירוק נמסרו מרכיביה לוורשה, שם הוחלט להעבירם לאנגליה. במסגרת מבצע "גשר III" ליד טרנוב, נחת מטוס הדקוטה-C-47 הבריטי בליל ה-25-26 ביולי כדי לאסוף את המרכיבים המרכזיים של הרקטה עם דוח אנליטי של המדענים הפולנים. למרות בעיות בהמראה בבוקר, המטוס נחת בשלום באיטליה. משם, חלקי V-2 נמסרו לבריטניה. לאחר תום מלחמת העולם השנייה עבדו ורנר פון בראון וצוותו על פיתוח תוכנית רקטות בארה"ב.