דב בר מייזלס היה דמות מעניינת ביותר. הוא ידוע בעיקר כרב משפיע, וכאחד שלא נרתע מעסקים ופוליטיקה. הוא תמך בהתקוממויות הפולניות לשחרור לאומי, מה שגרם לכליאתו על ידי הרוסים.

הרב לעתיד נולד בשנת 1798. את השכלתו הרבנית הראשונה רכש מאביו. בגיל 22 הוא ואשתו החליטו לנסוע לקרקוב שהייתה כבושה אז על ידי האוסטרים, משום שבשנת 1795, רוסיה, פרוסיה ואוסטריה חילקו ביניהן את המדינה הפולנית.

תמיכה בעמים מדוכאים

בקרקוב עסק מייזלס בבנקאות ובמסחר. באותה תקופה, בשנת 1830, פרץ מרד נובמבר הפולני בשטחים הפולניים הכבושים על ידי רוסיה. הוא סייע למורדים במימון רכישת נשק מהכסף שצבר, אך תמיכתו בפולנים לא הסתכמה בכך.

כרבה הראשי של קרקוב משנת 1832, הוא תמך גם במרד האנטי-אוסטרי בקרקוב (1846) ובאביב העמים (1848). הוא דחק ביהודים לא להישאר פאסיביים בעניינים אלה. במקביל הוא רצה להגביר את השפעתו על מהלך ההיסטוריה, וזו הסיבה שהוא הפך לחבר מועצת העיר קרקוב וחבר הפרלמנט האוסטרי.

פולנים ויהודים נלחמו נגד רוסיה

בשנת 1856, חובותיו של המנהיג הרוחני דחפו אותו לוורשה, שם הפך לרב הראשי., בירתה הנוכחית של פולין, שהייתה ממוקמת בממלכת פולין תחת שלטון האימפריה הרוסית, כללה אז אחת הקהילות היהודיות הגדולות באירופה. שם קרא דב בר מייזלס בבתי הכנסת לפיוס פולני-יהודי ולפנייה מאוחדת נגד רוסיה.

הוא לקח חלק פעיל בהפגנות פטריוטיות בשנות ה-60 של המאה ה-19 בוורשה. בשל הסולידריות שהפגין כלפי הפולנים והכנסייה הקתולית, הרוסים אסרו אותו יחד עם רבנים אחרים. כאשר בינואר 1863 פולנים שוב הרימו נשק נגד הפולשים הרוסים, השלטונות הצארים אילצו את דב בר לעזוב את ממלכת פולין. הוא חזר לאחר כמה שנים, אך פעילותו הייתה תחת פיקוח קפדני.

דב בר מייזלס נפטר ב-15 בפברואר 1870. הלווייתו התקיימה בוורשה וקיבצה אליה נוצרים ויהודים רבים. אירוע זה הפך לביטוי גדול של המאבק הפולני-יהודי המשותף נגד רוסיה הצארית.