יעקב קגן, שנולד ב-7 בפברואר 1896 בנובגרודק, התפרסם כמלחין ופסנתרן פולני מצטיין ממוצא יהודי. חייו התאפיינו לא רק בתשוקה גדולה למוזיקה, אלא גם במאבקו להגן על עצמאות פולין.

הוא השלים את השכלתו המוזיקלית במכון למוזיקה בוורשה ולאחר מכן הצטרף לאגודת המלחינים הפולנים. בשנת 1920 השתתף קגן במלחמה הפולנית-בולשביקית, והשתתף בקרבות ליד רדז'ימין שבפאתי ורשה. ההתקפה של רוסיה הבולשביקית הגיעה מיד לאחר שפולין קיבלה חזרה את עצמאותה ב-1918 לאחר 123 שנות כיבוש.

לאחר המלחמה, בה חוו הפולנים ניצחון, התחיל פרק חדש בקריירה המוזיקלית של קגן. הוא הרכיב את להקת הג'אז של קגן. להקה זו הפכה במהירות לפופולרית, והופיעה באופרטות, קברטים ובתי מלון יוקרתיים, כולל מלון בריסטול בוורשה.

קגן זכה לתהילה לא רק כמנהיג להקה, אלא גם כמלחין, ויצירתו המשמעותית הראשונה, הטנגו 'פנתר הזהב', הועלתה בבכורה ב-1929 בז'גישטוב. היצירה הפכה במהירות ללהיט, והפופולריות שלה הגיעה לאנדז'יי ולסט, במאי הרביו של ורשה "עין הים". עד מהרה הפך "פנתר הזהב" לחלק מהרביו "אלף בנות יפות", איתו יצאה להקת הג'אז של קגן לסיבוב הופעות בגרמניה, אוסטריה והונגריה.

משום שכתב שירים לכוכבים כמו האנקה אורדונובנה וסטפן ויטאס, קגן הפך לאחד המלחינים המוכרים ביותר בפולין. הצלחותיו אפשרו לו לנהל חיים משגשגים. הוא נתן בקביעות קונצרטים עם להקתו במקומות האלגנטיים ביותר בארץ.

בשנות ה-30 קגן נכנס לתפקיד מנהל אולפן ההקלטות קריסטל-אלקטרו ומנהל הופעות מוזיקליות בתיאטרון הקולוסאום בוורשה. עם זאת, פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939 עם התקפת הרייך השלישי על פולין, שינתה באופן דרמטי את חייו. ב-1940, יחד עם יהודים נוספים, הוא יושב מחדש בגטו ורשה שהקימו הגרמנים. שם, כדי לשרוד, הוא ניגן בפסנתר בתיאטרון מלודי פאלאס ובמסעדת ספלנדיד.

לרוע המזל, גורלו של קגן הסתיים בצורה טראגית. הוא כנראה מת ב-1942, נרצח על ידי הגרמנים, ונסיבות מותו ומקום קבורתו נותרו עלומים.