לפני 230 שנה, ב-22 ביוני 1792, יצר מלך פולין, סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי, את העיטור הצבאי הפולני הגבוה ביותר – מסדר וירטוטי מיליטרי. הוא קיבל את ההחלטה הזו כדי לחגוג את ניצחון הצבא הפולני על הרוסים בקרב זיילנייץ.

חוקת ה-3 במאי 1791 בפולין נתקלה בהתנגדות של כמה אצילים שמצאו במהירות תמיכה ברוסיה, אז תחת שליטת הצארית קתרינה השנייה. היא החליטה להתערב במתרחש בפולין, לא רצתה לאפשר יישום רפורמות מערכתיות שיחזקו את המדינה הפולנית.

במאי 1792 נכנס הצבא הצארי לחבר העמים הפולני-ליטאי, ופתח במלחמה הפולנית-רוסית נגד חוקת ה-3 במאי. הפיקוד העליון של הצבא הפולני הופעל על ידי אחיינו של המלך, הנסיך יוזף פוניאטובסקי. הרעיון ליצור עיטור זה מיוחס לו ולדודו. ההזדמנות ליצור את העיטור הגיעה במהרה, כי ב-18 ביוני 1792 הצבא הפולני, למרות אבדות ניכרות מצידו, הביס את הצבא הרוסי ליד זיילנייץ. לאחר הקרב שלח יוזף פוניאטובסקי למלך רשימה של אנשים שלחמו בגבורה. ארבעה ימים לאחר מכן, שלח המלך 20 עיטורים מזהב (לקצינים) ו-40 עיטורי כסף חדשים. הם היו אליפטיים והופיע עליהם הכיתוב Virtuti Militari (עבור מעלה צבאית) בצד האחורי, והכיתוב SAR (Stanislaus Augustus Rex) בצד הקדמי.

טקס הענקת הפרסים הראשון התקיים במחנה הצבאי הפולני באוסטרוג בווליניה ב-25 ביוני 1792. בין החיילים המעוטרים היו הנסיך יוזף פוניאטובסקי והגנרלים טדיאוש קושצ'יושקו ומיקל ויילורסקי. עד מהרה נקבע חוק המסדר, שחילק אותו לחמש דרגות ונתן לו צורת צלב. למרבה הצער, ההווירטוטי מיליטרי בוטל במהלך קריסת המדינה הפולנית. במהלך חירויות המאה ה-19, לעומת זאת, הוא שוחזר והוענק על אומץ לב בלחימה.

לאחר שפולין קיבלה בחזרה את עצמאותה ב-1918, העיטור שב על כנו ב-1 באוגוסט 1919 תוך שמירה על צורת הצלב. גם הרעיון של חמש דרגות הוחזר. במהלך הרפובליקה הפולנית השנייה, העיטור ניתן גם לערים, למשל לבוב (לביב של היום) ב-1920, וב-1939 לוורשה. הצעיר ביותר שזעה לעיטור וירטוטי מיליטרי היה אנטוני פיטריקייביץ' בן ה-13, שהגן על לבוב מול האוקראינים בשנת 1918. הוא זכה בעיטור זה לאחר מותו.