Strona główna » „Sonderfahndungsbuch Polen” – רשימת האיסורים הגרמניים והשלכותיה הפליליות

"Sonderfahndungsbuch Polen" – רשימת האיסורים הגרמניים והשלכותיה הפליליות

Dignity News
ה"Sonderfahndungsbuch Polen" הגרמני מייצג ספר חקירות מיוחד לפולין, המכונה ספר האיסורים, שכלל בסדר אלפביתי את שמותיהם של 61,000 פולנים. זה היה דפוס חסוי, שהונפק על ידי משרד המשטרה הפלילית של הרייך השלישי. הוא הוזמן על ידי היינריך הימלר. הרשימה כללה אזרחים פולנים שהיוו איום על "הגרמניות", כלומר נציגים בהגדרה רחבה של האליטה הפולנית. הרשימה הפכה לבסיס למעצרים ולרציחות ההמוניות של האוכלוסייה הפולנית בחודשים הראשונים של מלחמת העולם השנייה בשטחים שסופחו לרייך השלישי ולממשל הכללי.

הרשימה הורכבה על בסיס עבודת סוכנים, אם כי משימה זו לא הייתה קשה במיוחד. די היה לעקוב אחרי העיתונות הפולנית, מרכזית ומקומית כאחד. זה נעשה, למשל, על ידי נציגי נציגויות דיפלומטיות גרמניות בפולין. רשימות איסור מקומיות נפרדות נשמרו גם על ידי חברי הסלבסטשוץ – ארגונים גרמניים חצי-צבאיים שהפכו פעילים ברפובליקה הפולנית השנייה. הפעילות הקשורה ליצירת מפקדי פולנים אומצה על ידי מיעוט גרמני רב במספר ופעיל, במיוחד במערב פולין. בשנת 1939, הוא הפך לנאצי והשתוקק לא רק לאסוף מידע על פולנים, אלא גם להילחם בהם פיזית.

הכנת הרשימות יצאה לדרך במלואה באפריל 1939. אולם למרות ההופעות, זו הייתה משימה כה גדולה שהעבודה על המרשם המאוחד נמשכה ונמשכה. הגרמנים לא הצליחו לעמוד בקצב עיבוד הנתונים. העבודה נוהלה על ידי שני משרדים גרמניים: מטה הגסטפו בברלין, ותא Zentralstelle II/P (Polen) שהוקם במאי 1939 במשרד SD הראשי של ה-SS Reichsführer. היסטוריונים מאמינים כי הרשימה הראשונה נערכה בספטמבר 1939, ולאחר מכן באוקטובר של אותה שנה, לאחר הכיבוש הגרמני של שטחי פולין, נערך מפקד אוכלוסין מדויק יותר. הוא לא הושלם, כפי שמעידים הדפים הריקים של כל אות באלפבית. הגרסה השנייה היא "Sonderfahndungsbuch Polen" – "ספר מיוחד של פולנים רדופים", שפורסם בקרקוב ב-1940.

הפולנים שנכללו ברשימה הוצאו להורג, נכלאו בבתי כלא ובמחנות ריכוז וגורשו מהאדמות שסופחו לרייך השלישי.

במהלך הכיבוש הגרמני יצאו רשימות אלו תחת השם 'Fahndungsnachweis' ('יומן מעקב'). רק מספר קטן של אנשים שנכללו בהן הצליחו לשרוד את הכיבוש הגרמני. בסך הכל נרשמו בכולן כ-80,000 פולנים.

רשימות האיסורים היו חלק מתוכניות גרמניות רחבות יותר לכיבוש אדמות פולין, הידועות בשם הקוד מבצע טננברג. מטרתו הייתה השמדת ההנהגה הפולנית והאינטליגנציה הפולנית מה-1 בספטמבר 1939, הרגע שבו חיילי הוורמאכט נכנסו לשטח פולין. היסטוריונים רואים בתוכנית הפלילית שנחקקה את הנשק היעיל ביותר בהשמדת פולנים לפני הקמת מחנות הריכוז וההשמדה.

המבצע בוצע לא רק באזורים שסופחו לרייך השלישי, אלא גם בתחום הממשל הכללי העתידי. הוא נוהל על ידי ריינהרד היידריך, שעמד בראש המשרד הראשי לביטחון הרייך (RSHA). למטרות פליליות הוקמה גם מחלקה מיוחדת למבצע טננברג בתוך הגסטפו. חוקרים מדגישים שלמעשה, קציני שירותים רבים לקחו חלק פעיל במבצע טננברג.

לאחר שהצבא הגרמני תקף את פולין, ההשמדה בוצעה בעיקר על ידי הקבוצות המבצעיות של האיינזצגרופן. לא פחות מ-15 מתוך 25 מפקדי האיינזצגרופן והאיינזצקומנד היו בעלי דוקטורט. הם כללו קצינים של משטרת הביטחון (Sicherheitspolizei – Sipo) ושירות הביטחון של המפלגה (Sichercheitsdienst – SD). ה-Sipo כללו את הגסטפו וקריפו, בעוד שה-SD היה מודיעין SS ומודיעין אויב. הגיוס לאיינזצגרופן נוהל על ידי ורנר בסט – המקורב ביותר להיידריך.

לא במקרה כינו את המערך הזה 'טייסת המוות'. הגרמנים הללו אומנו להרוג, והיו ביניהם כמה מגדולי הפושעים של מלחמת העולם השנייה. לדוגמה, חברי איינזצגרופה VI, בפיקודו של ה-SS-Oberführer אריך נאומן, הקימו והשיקו את מחנה הריכוז הראשון בפולין בפורט VII בפוזנן ב-10 באוקטובר 1939 (Sicherheitspolizei. Chef des Einsatzgruppe VI. Konzentrationslager-Posen). מארגנו, ולזמן קצר המפקד הראשון שלו, היה הרברט לנגה, קצין איינזצגרופה VI, לימים מפקד מבצע המתת חסד לרצח חולי נפש בוורתלנד ומפקד מחנה ההשמדה הגרמני קולמהוף בחלמנו על הנר (כ-250,000 קורבנות). כמו נאומן, מפקד איינזצגרופה VI, לנגה היה אחד מגדולי הפושעים של מלחמת העולם השנייה. הוא נפטר ב-1945.

ממצאי ההיסטוריונים מצביעים על מספר הקורבנות הבא עד 25 באוקטובר 1939, כלומר תקופת הממשל הצבאי כביכול: מחוז הרייך של דנציג-מערב פרוסיה (30,000), מחוז הרייך של וורתלנד (10,000), שלזיה עילית (2,000), מחוז צייכנוב (1,000), אדמות מרכזיות – הממשל הכללי לעתיד (5,000). אל הקורבנות הללו אפשר להוסיף גם 7,000 יהודים שנהרגו על ידי חיילי הוורמאכט. בסך הכל, במהלך התקופה המדוברת, כ-50 אלף מהפולנים הפעילים ביותר קיפחו את חייהם ו-750 אלף גורשו. עד היום, למדנו על 760 אתרי רצח המוני.

הפשעים של מבצע טננברג מעולם לא זכו להכרה, והגרמנים ניסו למחוק את עקבותיהם עוד במהלך המלחמה.

אולי גם תאהב