יש דעות רבות לגבי מי ומה תרמו הכי הרבה לעצמאות פולין. בהחלט, למנהיגי המפלגות ששאפו ללידתה מחדש של המדינה הפולנית הייתה השפעה רבה על התהליך. וינסנטי ויטוס נחשב בצדק לאחד מאבות העצמאות הפולנית.
הפוליטיקאי לעתיד נולד ב-21 בינואר 1874 בקהילה הקטנה ויז'צ'וכוסלביץ במלופולסקה. למרות הקשיים הכלכליים של משפחת האיכרים שלו, הוא קיבל השכלה בסיסית, וגילה אינטליגנציה מעל הממוצע וצמא לידע. למרות שהשכלתו נמשכה רק "ארבעה חורפים", היא חידדה בוויטוס את אהבת הספרים לכל החיים. הוא בילה את נעוריו בעזרה לאביו בתפקידי החווה ובעבודה ביערות שמסביב. כאזרח אוסטרו-הונגרי (פולין הייתה מחולקת עד 1918), ויטוס נאלץ לבצע את שירותו הצבאי מ-1895 עד 1897.
ב-1892 החל לכתוב למערכת של "ידיד העם" (Przyjaciel Ludu), עיתון רדיקלי שקידם את ההנחות של תנועת האיכרים. ראשיתה של הקריירה הפוליטית של ויטוס עלתה בקנה אחד עם התפתחות המערך הזה בפולין. ויטוס התנגד למדיניות הבלתי צודקת של חברי המועצה בקהילה שלו, שבוצעה בתמיכת הכמרים ואנשי הדת המקומיים. אביו של ויטוס נבחר למועצת הקהילה ב-1893, והוא עצמו, לאחר שחזר מהצבא, שילב באופן עקבי את חובותיו החקלאיות עם פעילות חברתית-פוליטית. בשנת 1908, הוא זכה להצלחה מסחררת בשלטון המקומי, והוביל את המועצה להיות נשלטת על ידי מפלגת העם. הוא קיבל את תפקיד היועץ המשפטי, שבו נשאר, למרות כהונתו המאוחרת יותר ותפקידים אחרים, עד 1931.
ויטוס החל את פעילותו הפוליטית רחבת ההיקף בהצטרפות למפלגת העם מיד לאחר הקמתה בז'שוב ב-1895 (מ-1903 נקראה המפלגה מפלגת העם הפולנית). הוא זכה במהירות להכרה, ולאחר 4 שנים זכה למקום במועצה הכללית של המפלגה. במפלגה הוא היה מעורב בעבודה במחוז טרנוב, שם הצליח להחליש יריבים פוליטיים ולארגן מספר מקומות לאיכרים. בבחירות 1908 ויטוס נבחר לפרלמנט הגליציאני בלי הרבה בעיות, מה שאפשר לו להציג את עצמו בפורום גדול יותר. באותה תקופה התגבש גם הכיוון הפוליטי של המפלגה וגם ויטוס עצמו, שאיבד אמון באפשרות של שיתוף פעולה פולני-אוקראיני במזרח מלופולסקה. זמן קצר לאחר מכן, נערכו בחירות לפרלמנט האוסטרי, שבהן נבחר ויטוס גם לתפקיד חבר פרלמנט.
אמון האיכרים בפעיל הנועז גדל בהתמדה. ויטוס, שלא היה לו אמון במנהיג הקודם של ה-PSL, תמך בפיצול בין האיכרים ב-1914, והצטרף למפלגת העם הפולנית "Piast". המפלגה החדשה הייתה אמורה לדאוג באמת ובתמים לאינטרסים של האיכרים, ולשאוף להחזרת עצמאותה של פולין.
במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה הפך ויטוס לחבר בוועד הלאומי העליון, אליו גייס את האיכרים. הוא תמך בעקביות בשאיפה שלפולנים תהיה מדינה משלהם, ומחה נגד מסירת שטחי גליציה לאוקראינים והמשא ומתן של האוסטרים עם הבולשביקים. ב-28 באוקטובר 1918 ויטוס הפך ליושב ראש ועדת הפירוק הפולנית, שזכתה במהרה לשלטון בחלקה המערבי של מלופולסקה, לפני מסירתה לוורשה.
האתגר הבא של המדינה הפולנית המתהווה היה המאבק על הגבולות והפלישה הסובייטית מהמזרח. ברגע המכריע של המלחמה הפולנית-בולשביקית קיבל ויטוס את תפקיד ראש הממשלה בממשלת ההגנה הלאומית, דבר שסייע לגייס את האיכרים ולמנוע פאניקה בחברה, ואיפשר שימוש נכון באוכלוסייה האזרחית להגנה. ויטוס ביקר באופן אישי בחזית והגביר את המורל של מגיני המולדת ברגע קריטי במלחמה.
בתקופת בין המלחמות, ויטוס היה ראש ממשלה במשך רוב שנת 1923, אז נאלץ להתמודד עם משבר כלכלי ענק. ב-10 במאי 1926 הפך לראש ממשלה בפעם השלישית והאחרונה, כהונה שנמשכה ימים ספורים בלבד והסתיימה בהפיכת מאי.
לפני הבחירות ב-1931, ויטוס, כאחד ממנהיגי האופוזיציה, נעצר ונידון לשנה וחצי מאסר ולשלילת זכויות ציבוריות ל-3 שנים במשפט ברסט. הפוליטיקאי לא ריצה את עונשו משום שהחליט להגר לצ'כוסלובקיה, ומשם המשיך להשפיע על החיים הפוליטיים הפולניים. לאחר שהצבא הגרמני כבש את צ'כוסלובקיה, הוא חזר לארץ, וקיבל דחיה של שישה חודשים לעונשו.
במהלך מלחמת העולם השנייה, ויטוס לא נכנס לתפקיד ציבורי, למרות הצעות הן של הגרמנים והן של המחתרת הפולנית. הוא נפטר בקרקוב ב-31 באוקטובר 1945 כתוצאה ממחלה.
לרגל יום הולדתו ה-150, קבע הפרלמנט של הרפובליקה של פולין את 2024 כשנתו של וינסנטי ויטוס.