לאורך הדרך מקיברי לקולקי הייתה עיירה שנקראה טרוכנברוד בפי יהודי ווליניה, וזופיובקה בפי הפולנים. הבעלים לשעבר של השטח הזה היה טרוכים לא ידוע. סביבתו של הכפר הייתה ביצתית, עם נחל שאותו היו צריכים לחצות כל הנוסעים לאומלנו, טרושיאנייץ ויארומל. לכן דוברי היידיש קראו ללוזה טרוכנברוד – "הפורד של טרוכים". לרוע המזל, המקור הפולני של השם זופיובקה אינו ידוע.

לפני המלחמה גרו בעיר כ-6,000 תושבים. תושביה, כמעט אך ורק יהודים, היו למרכז חשוב של הכלכלה המקומית, עבדו בפחחות ובמחלבות, הועברו בעיקר ללוק ורובנה. בנוסף, יצרן הנעליים האיכותיות, אלי פוטאש, המכונה " ווליניאן באטה", הקים את החברה שלו בטרוכנברוד. מעניין לדעת שהעיירה הייתה מוקפת מכל הצדדים ביערות בבעלותו של הנסיך יאנוש רדז'יוויל, שחי באוליקה הסמוכה. היערות הצפופים היו הסיבה לכך שבזופיובקה ב-1938 הקימו פעילי אצ"ל את מחנה האימונים הצבאי הראשון בפולין, בהשתתפות מנחם בגין – לימים ראש ממשלת ישראל.

הכיבוש הגרמני שם קץ לעיירה משגשגת זו ברפובליקה הפולנית השנייה. באוגוסט 1942 ביצעו כ-20 חיילים גרמנים מאיינזצגרופן C וכ-100 שוטרים אוקראינים מגדוד שוצמנשאפטס, השמדה אכזרית בצורה קיצונית של היהודים המקומיים. כמה אלפי בני אדם נרצחו בתוך שלושה ימים. ההוצאה להורג התרחשה ביער יארומל, במרחק 3 ק"מ. ההשמדה הייתה מוחלטת; מהעיירה נותרו רק הריסות ומיולי 1943 היא לא הייתה מאוכלסת. במשך זמן מה הייתה זו נקודת המוצא של חוליות צבא המורדים האוקראיני. יתר הבניינים נשרפו על ידי החולייה הסובייטית של סידור קובק עם פרטיזנים יהודים מזופיובקה.

נכון לעכשיו, טרוכנברוד לא קיימת. במקומה יש בעיקר שדות לעיבוד. העיירה ותושביה מונצחים בשתי אנדרטאות שהוקמו רק בשנת 1990. למרות זאת, זיכרון המקום שרד כנראה בספרות ובקולנוע. יהודים מקומיים רבים טענו כי פעולתו של "טוביה החלבן", ולכן גם המחזמר שלאחר המלחמה "כנר על הגג", התרחשו בזופיובקה. ראייה לכך היא העובדה שמחבר הרומן הנ"ל – שלום עליכם, היה מורה פרטי בעיירה והצליח להכירה היטב במשך שנים רבות, הודות להתבוננות קפדנית בחייהם של תושבי טרוכנברוד האופייניים ביותר, אותם הוא תיאר מאוחר יותר ברומן.