Strona główna » פיוטר סקארגה (1536-1612), סופר ומטיף בארוקי, נפטר לפני 410 שנה. הוא קרא לפולנים „לאהוב את המולדת הזו שלך ואת ירושלים הזו שלך”

פיוטר סקארגה (1536-1612), סופר ומטיף בארוקי, נפטר לפני 410 שנה. הוא קרא לפולנים "לאהוב את המולדת הזו שלך ואת ירושלים הזו שלך"

Dignity News
"סקארגה הוא טריבון, נביא, אבל מעל הכל הוא פולני", אמר המשורר אדם מיצקביץ' בהרצאותיו הפריזאיות בקולג' דה פראנס לאחר נפילת מרד נובמבר. מה הייתה התופעה של האב פיוטר סקארגה, שעבודתו עדיין מדגימה סגנון אורטורי עשיר, המשלב התייחסויות לאירועים בהיסטוריה הפולנית, לפי דגם ספרי נביאים מקראיים?

לאחר שלמד באקדמיה בקרקוב והוסמך ככומר, נסע פיוטר סקארגה לרומא, שם הצטרף למסדר הישועי. מאז, ההטפה הייתה התחום החשוב ביותר, אם כי לא היחיד, בפעילותו. הוא הותיר אחריו מורשת מתמשכת של פעילות פילנתרופית. הוא היה המייסד של אחוות הרחמים בקרקוב והבנק האדוק. הוא העניק שירות גדול לפיתוח מוסדות מדעיים ברפובליקה הפולנית הראשונה. סקארגה היה הרקטור הראשון של האקדמיה בווילנה, שנוסדה ב-1579 על ידי סטפן באטורי, ויזם הקמת מכללות ישועיות (למשל בלובלין, פולוצק, ריגה או דורפאט), שמילאו תפקיד חשוב ביותר בחינוך המקיף של האליטה הפולנית.

תרומתו של סקארגה להתפתחות הספרות הפולנית בתחילת המאות ה-16 וה-17 היא עצומה. "חיי הקדושים" שכתב היה לרב מכר ברפובליקה שלפני החלוקה, אך יצירתו הידועה ביותר היא "דרשות הפרלמנט". זהו תיעוד של הדרשות שנשא בתפקידו כמטיף מלכותי, בתחילת ההליכים של הפרלמנט של הרפובליקה. זה לא רק תיאור של חולשותיו של חבר העמים, אלא גם הבעת דאגה רבה לתיקון המדינה. בדרשותיו הוא חזה את נפילתו של חבר העמים הפולני-ליטאי, שעדיין כבש את מוסקבה (1610) ולקח את הצאר המוסקבה בשבי כשפיוטר סקארגה עדיין היה בחיים.

עבור סקארגה, אהבת המולדת הייתה שם נרדף למילוי חובה דתית: "תאהב את המולדת הזו שלך ואת ירושלים הזו שלך, כלומר את חבר העמים הפולני-ליטאי הזה". ב"דרשות הפרלמנט" ביטא סקארגה את רעיון הפטריוטיות באמצעות מטאפורות, למשל באמצעות אנלוגיה לאם: "איך לא תאהב ותכבד את אמך האהובה מכל, שילדה אותך וחינכה אותך, העניקה לך וגידלה אותך? אלוהים ציווה אותך לכבד את אמך. ארור האיש המצער את אמו. ומי היא האם הראשונה והמזכה ביותר, כמולדת, אשר אתה נושא את שמה וכל אשר יש לך הוא ממנה, שהיא קן כל האמהות וכל הזיקות ומאגר כל רכושך".

מחבר "דרשות הפרלמנט" טען כי כל הפגמים והחולשות של חבר העמים נובעים מחוסר אהבה למולדת. במקביל, הוא גינה את ניצול האיכרים על ידי האצולה, את אובדן הכבוד למוסדות המדינה ואת היעדר "הסכמה מבית", כלומר סולידריות בין תושבי הארץ. סקארגה הצדיק את הצורך בשיתוף פעולה בעניינים ציבוריים בשימוש במטאפורה של ספינה טובעת, כלומר מולדת הדורשת את מאמץ הסולידריות של "הצוות" כלומר של כל האזרחים. הישועי גינה דוגמאות למחלוקת הבוטה ביותר, שהיו הפרלמנטים של הרפובליקה. אולם הביקורת על צורתו של הפרלמנט הייתה חלק מהחזון הפוליטי הרחב יותר של סקארגה, תומך נלהב בשלטון מלוכני חזק, והיא הייתה קשורה לעיקרון לחזק את עמדת המלך והסנאט כמועצת האומנה של המלך.

הישועי הבולט הדגיש כי "כאשר לא שולטים ולא ממתנים את ההבדלים האנושיים, זה מפיל את הממלכה למחלוקת". הוא טען כי "המלוכה היא חיקוי של הממשלה השמימית שעליה מולך אלוהים אחד בלבד". מצד שני, המטיף המלכותי לא תמך בכוחו הבלתי מוגבל של השליט. כמו כל האליטה של ​​חבר העמים, הוא דבק ברעיון של כוח המבוסס על חוק והכריז שיש למשול במדינה "לא על ידי המלך, אלא על ידי החוק". לתפיסתו של סקארגה, השליט היה אמור להתחזק בסמכויותיו, אך באותו זמן הוא צריך להיות חלק ממערכת שהמטיף כינה 'חופש החוק' או 'חופש אמיתי', שהיא לא חופש משלטון של עריץ, אלא "חופש לשרת ולהיות כפופים לחוקים ולפקודות של הממלכה והרפובליקה, לאחר שהתיישבו בממלכה אחת ותחת אדון אחד". סקארגה העמיד מול חופש מסודר את "חופש שטני", שכלל "לחיות ללא חוק, ללא סמכות, לא לדאוג לעליונות, לא להכפיף את עצמך לאנשים חכמים ומבוגרים יותר".

בהזכירו את אלה שקבעו את החוק בפולין, נזכר סקארגה בעקרון שנגזר מהעת העתיקה היוונית-רומית, לפיו חוקים "נועדו לטפח ולהחדיר את המעלה האנושית, ולתת לה כל הגנה". המסר של סקארגה היה קריאה לתשובה ולתיקון המדינה, שהייתה אמורה להתחיל בהשתפרות של אזרחים אינדיבידואליים. מסיבה זו, הוא הדגיש שהרפובליקה צריכה אנשים מוכשרים המוכנים למשול. המטיף גם ציין שהקונצנזוס בענייני דת במדינה השפיע על הסדר בעניינים חילוניים, ולכן הוא היה תומך באיחוד ברסט, במיזוג הכנסיות האורתודוכסיות והקתוליות ובהקמת הכנסייה האוניאטית.

האהדה לקריאות האזהרה של סקארגה התעוררה בקרב הפולנים לאחר חלוקת חבר העמים הפולני-ליטאי, כאשר, כפי שהאמינו, התגשמה נבואתו מ"דרשות הפרלמנט", כי "האדמות והנסיכויות הגדולות, אשר אוחדו לגוף אחד עם הכתר הפולני, ייפלו ויתפרקו בגלל המחלוקת שלכם". יצירותיו היו אפילו יותר פופולריות לאחר התבוסות של המרידות שבאו לאחר מכן. דמותו של המטיף המלכותי המתנבא, הנוטה להרהור, נשתמרה גם בציור המפורסם של יאן מטייקו, "דרשתו של סקארגה" (1864).

אולי גם תאהב