כזו שנקראה הארץ המובטחת או מנצ'סטר הפולנית במחצית השנייה של המאה ה-19, לודז' נחשבה באופן כללי לעיר שלא הגשימה את הפונקציות התרבותיות של החיים העירוניים. עוד בשנות ה-80 של המאה ה-19, ב"לודז'ר זייטונג" היה אפשר לקרוא שתושבי העיר מתמקדים רק בהצלחת עסקיהם ושבלודז' לא מתקיימים חיים חברתיים-תרבותיים.

עם זאת, דעה זו לא הייתה כל כך הוגנת. כמובן, קצב החיים בלודז' נקבע על ידי שריקות המפעלים, אבל בעיר הוקמו חנויות ספרים ששימשו באותה תקופה גם כחדרי קריאה, ספריות, בתי דפוס ותיאטרון. עם הזמן החלה הבורגנות העשירה בלודז', בעיקר משפחות יהודיות וגרמניות, לנהל סלונים חברתיים, שגם להם היה תפקיד ביצירת תרבות.

האוכלוסייה היהודית שיחקה תפקיד חיוני בהתפתחות התרבותית של לודז'. הבעלים של חנות הספרים הראשונה בלודז', שהוקמה ב-1848, כשהעיר מנתה כבר 15 אלף תושבים, היה ינקיאל גוטשטאדט מפלוק. עד 1914 היו בלודז' בסך הכל 54 חנויות ספרים שנוהלו בידי יהודים. מכרו בהן ספרים בפולנית, גרמנית, רוסית, יידיש ועברית.

ההיסטוריה של התיאטרון בלודז' קצת שונה. התושבים שמוצאם בגרמניה תרמו את התרומה הגדולה ביותר להתפתחותו. הבמה הגרמנית הקבועה הראשונה הוקמה כבר ב-1867, התיאטרון הפולני החל לפעול ב-1888, והתיאטרון היהודי פעל רק בתחילת המאה ה-20. למרות זאת, הופעות עם שחקנים יהודים התקיימו כבר בשנות ה-60 של המאה ה-19. בנוסף, בלודז' היה נהוג להעביר את ההופעות לשעה 21:00 כדי שיוכלו לצפות בהן גם הבורגנים היהודים, שנחשבו כבעלי תשוקה למשחק וסיימו את עבודתם מאוחר. בנוסף להצגות בנושאים שונים, התיאטראות, למשל התיאטרון השייך לפרידריק סלין, ארגנו קונצרטים. ההרכבים ביצעו שירי בית כנסת וכן היידן, האנדל ויצירות נוספות המוגדרות כיום כמוזיקה קלאסית.

בסוף המאה ה-19 ציירים ופסלים יהודים החלו להופיע בלודז', ביניהם המפורסם מכולם – סמואל הירשנברג (1865-1908). הוא פיתח את כישרונו הודות לחסותו של הרופא מקסימילאן קוהן וכמה מבעלי המפעלים העשירים ביותר בלודז' – פוזננסקי וזילברשטיין.