"עין הנץ של המרצה נפלה על קשתות השיער הכחולות שלי כשאני שומעת את השאלה. האם ידידתי בקשת הכחולה יכולה להזכיר לי על מה דיברתי בהרצאה האחרונה?" – נזכרה שנים לאחר מכן מי שהייתה אז הסטודנטית בוגוסלאווה בננדו-קפוסצ'ינסקה, בפגישה הראשונה שלה עם פרופסור לודוויק הירשפלד לאחר מלחמת העולם השנייה (1884-1954). תהילתו של חוקר זה המשיכה הרבה מעבר לאוניברסיטה, אם כי ההתקשרות וההערצה של תלמידיו הם שהצילו את חייו במהלך מלחמת העולם השנייה.
הירשפלד, כרופא בעל שם עולמי, אימונולוג, בקטריולוג, והמייסד של מדע חדש – סרואנתרופולוגיה – נחשב לאחד הממציאים/מגלים הגדולים האחרונים. הוא תרם לחלוקת הדם לקבוצות – 0, A, B ו-AB או לגילוי הגורם לקונפליקט הסרולוגי, עבורו היה מועמד לפרס נובל ב-1950.
הירשפלד, שערך את מחקרו החדשני גם לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה, הוא נאלץ להסתתר בגלל מוצאו היהודי בזמן הכיבוש הגרמני. בזיכרונותיו שפורסמו ב-1946 ("The Story of One Life") תיאר בפרוטרוט מי סייע לו להינצל מהשואה. זוהי רשימה ארוכה במיוחד של פועלים, איכרים, תושבי עיר, אינטלקטואלים, בעלי אדמות וכמרים. מכיוון שפרופסור הירשפלד, במחבוא, בלהט מתאים לחוקר, ערך תצפיות סוציולוגיות על גישתם של פולנים ליהודים ועל יחסי פולנים-יהודים, ערכה של עדותו עצום עוד יותר. הוא הקדיש חלקים רבים מספרו לאותם עניינים, בניסיון להציג את הניתוחים וההרהורים שלו בצורה מאוד נטולת פניות, ללא סלידה ושנאה כלפי פולנים. כפי שאמר בעצמו, במהלך הכיבוש "ברור שהיה לנו מזל בחוסר המזל שלנו: פגשנו רק אנשים טובים".
עניין משמעותי שהוא שהירשפלד מעולם לא מסר את שמה של דמות המפתח שהצילה אותו מהגטו, אולם הזכיר אותה ארבע פעמים בזיכרונותיו. בהיותו מודע לפעולות הפליליות של השלטונות הקומוניסטיים החדשים, כנראה מתוך זהירות, העדיף הירשפלד שלא לחשוף את פרטיו האישיים של אותו אדם, וכתב בעיקר על משפחת פוטוצקי באופן כללי. רק ב-2018, כאשר ספרה של אורזולה גלנסק "The Hirszfelds, understanding the blood" פורסם, התעלומה הזו נפתרה, אם כי עד כה נאמר עליה מעט.
התברר שהמושיע היה רוקח מוורשה בשם קונסטנטי פוטוצקי (1886-1967). לפני המלחמה היה סיטונאי, תעשיין תרופות ומארגן שותף של מפעל ייצור התרופות "Dr farm K. Wende. Industrial and Commercial Plants Ltd". בית המרקחת שלו שכן ברחוב קרקובסקי פז'דמייסצ'י מספר 45, ומשנת 1943 ברחוב אלייה ירוזולימסקי בוורשה. פוטוצקי, מכספו שלו, הוציא את הירשפלד מגטו ורשה ביולי 1942, כשהחל הגירוש ההמוני של יהודים לטרבלינקה. באופן אישי, היה זה המהנדס ד', דמות שאינה ידועה היום, שהגיע לגטו בשבילו והודיע כי ממתינה לו מכונית בצד הארי. אסיר תודה על ההצעה כתב הירשפלד בזיכרונותיו: "האהבה העזה שלי לצעירים חיה בבירור הודות לזכרו של האיש האדיב הזה. קיבלתי את ההצעה עם רגש עמוק ביותר". משפחת הירשפלד יצאה מהגטו מחופשת לפועלים.
ק. פוטוצקי היה פרוטסטנטי, הוא קבור בבית הקברות האוונגליסטי-אוגסבורג. הוא לא קיבל את התואר "חסיד אומות העולם".