בלב ביאליסטוק נולד לודוויק לזרוס זמנהוף ב-15 בדצמבר 1859. לידתו למשפחה יהודית, בעיר שבה התקיימו יחד קהילות פולניות, רוסיות, גרמניות ויהודיות, עיצבה בו הבנה עמוקה של הגיוון והצורך כדי שאנשים יבינו אחד את השני.
לודוויק הצעיר גדל בביאליסטוק בבית ברחוב זילונה 6, שם התערבבה היידיש עם פולנית ורוסית, ויצרה סביבה רב לשונית שהשפיעה על שאיפותיו העתידיות. ביאליסטוק הייתה אז בתוך האימפריה הצארית הרוסית. במאה ה-18 היו שלוש חלוקות של פולין על ידי רוסיה, פרוסיה ואוסטריה, שחיסלו באלימות את המדינה הפולנית. הפולנים החזירו לעצמם את מדינתם רק ב-1918, לאחר 123 שנות כיבוש.
כבר בילדותו, תוך התבוננות באי הבנות ובקונפליקטים הנובעים ממחסומי שפה, החל זמנהוף לחלום על יצירת שפה שתאפשר תקשורת חופשית בין עמים שונים. בגיל 10 כתב את הדרמה "מגדל בבל, או הטרגדיה של ביאליסטוק בחמש מערכות".
שנים של חינוך ושפות ראשונות
מסיבות ברורות החל לודוויק את לימודיו בביאליסטוק, אך המשיך אותם בוורשה, לשם עבר עם משפחתו בשנת 1873. שם, בגימנסיה השנייה, פיתח זמנהוף הצעיר את עניינו בשפות, והראה יכולת יוצאת דופן ללמוד אותן. שליטתו בפולנית, רוסית, גרמנית, צרפתית, אנגלית, לטינית ויוונית העניקה לו הבנה מעמיקה יותר של הבדלים תרבותיים ולשוניים. בשלב זה, הוא כבר יצר את השפה הראשונה 'Lingwe Uniwersala'.
לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, המשיך ללמוד רפואה במוסקבה. אולם שהותו בבירה הרוסית נקטעה עקב האנטישמיות הגואה לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני בשנת 1881. לכן חזר לוורשה, שם המשיך והשלים את לימודי הרפואה שלו, כולל התמחות ברפואת עיניים. לאחר שפיתח את הקריירה הרפואית שלו במקביל, במהלך לימודיו הוא עבד באופן אינטנסיבי על הפרויקט הבלשני שלו, מתוך מחשבה שהוא יכול לשבור את המחסומים שמפלגים בין אנשים.
סיום לימודי הרפואה לא היה רק תחילתה של קריירה לזמנהוף, אלא גם פרק חדש בחייו, שאותו הקדיש לפיתוח וקידום האספרנטו, שפה שרצה להפוך לכלי להבנה ואחדות בין אנשים מלאומים שונים.
אספרנטו לעולם
בזמן שעבד כרופא עיניים בוורשה, זמנהוף הקדיש כל רגע פנוי לשכלול פרויקט השפה הבינלאומית שלו. כך החל להתגבש חלומו ליצור שפה שתאפשר תקשורת קלה בין בני לאומים שונים.
ב-1887, לאחר שנים של עבודה אינטנסיבית וחיפוש אחר מו"ל, הוציא זמנהוף את מפעל חייו – ספר ללימוד אספרנטו, בשם 'Unua libro'. הספר, שפורסם תחת השם הבדוי Doktoro Esperanto, שפירושו 'רופא מלא תקווה', הפך לאבן הפינה של תנועת השפה החדשה. השם אספרנטו אומץ במהירות כמונח הרשמי לשפה.
היא צברה במהירות תומכים, מושפעים מהדקדוק הפשוט שלה ולכן קלות הלמידה שלה. בתמיכת כלכלית על ידי חמו לעתיד אלכסנדר זילברניק, החל זמנהוף להפיץ את ספר הלימוד ברחבי העולם. זמן קצר לאחר פרסומו החלה אספרנטו לזכות בהכרה בינלאומית, ויוצרה קיבל מכתבים מכל קצוות תבל המביעים תמיכה ברעיון שלו.
אחד מהחובבים הראשונים של השפה החדשה היה אנטוני גרבובסקי, מהנדס וסופר, שהפך לאחד ממקדמי האספרנטו החשובים ביותר. בהשפעתו, אספרנטו החלה לצבור פופולריות במהירות, ומשכה יותר ויותר תומכים.
בשנת 1905 התקיים קונגרס האספרנטו העולמי הראשון בבולון-סור-מר, צרפת, שהפגיש את חובבי השפה מכל העולם. זמנהוף, שנכח כמובן בקונגרס, יכול היה לראות את חלומו על שפה אוניברסלית הופך למציאות. בשנים הבאות הוא השתתף באופן פעיל בקונגרסים של אספרנטו ונסע ברחבי אירופה וארצות הברית, וקידם את הרעיון שלו גם שם.
שלום בין אומות ובין דתות
זמנהוף היה מועמד לראשונה לפרס נובל לשלום בשנת 1907. המועמדויות שלאחר מכן הגיעו בשנים 1909, 1910, 1913, 1914, 1915, 1916 ו-1917, אך אף אחת מהמועמדות לא זיכתה אותו בפרס היוקרתי.
שאיפותיו של זמנהוף הגיעו מעבר ליצירת שפה חדשה. הוא גם היה מודאג מאוד מהפילוגים הדתיים סביבו. אז בשנת 1901, תחת השם הבדוי 'Homo sum', הוא פרסם ספר "הלליזם כפתרון לשאלה היהודית", שבו העלה את הרעיון לקרב את היהודים לחסידי דתות אחרות. למרות שרעיון ההלליזם לא זכה לתמיכה רחבה, הוא הראה את עומק הגותו של זמנהוף ואת רצונו לבנות גשרים בין תרבויות ודתות שונות.
זמנהוף נפטר ב-14 באפריל 1017 בוורשה, והשאיר אחריו מורשת תרבותית אדירה ששרדה עד היום.