כשפרצה מלחמת העולם השנייה ב-1939, הוא היה בן 16. אז הוא נטש את חלומות הנעורים שלו ונעמד כדי להילחם באויב. הוא לחם נגד הרייך הגרמני השלישי והמשטר הקומוניסטי שנכפה על פולין על ידי ברית המועצות. הוא הוריד ממסילתן רכבות גרמניות, חילץ שבויים ותקף מוצבים של האויב. הוא לא זנח את אנשיו לבדם לחסדי אויביו.
בספטמבר 1939 פלשו לפולין שני טוטליטרים עוינים: הרייך הגרמני השלישי ואיחוד הרפובליקות הסוציאליסטיות הסובייטיות – ובכך נפתחה מלחמת העולם השנייה. המדינה הפולנית קרסה בהתקפה של הכוחות העוינים, אך הפולנים לא הניחו את נשקם. הם המשיכו להילחם, אבל באופן מחתרתי.
נגד הגרמנים במחתרת
יאן רודוביץ' הצטרף לאחד מארגוני המחתרת, ואימץ את השם הבדוי "אנודה". הוא הפך לחבר בשורות האפורות – כלומר, ארגון צופים מחתרתי. עם זאת, הוא לא ויתר על השכלה נוספת, שכן לא רק הצבא הפולני והרשויות האזרחיות ירדו למחתרת, אלא גם מערכת החינוך. רודוביץ' קיבל את חינוכו במה שנקרא 'שיעורים סודיים', שנערכו במרידה מוחלטת נגד כוחות הכיבוש. כך הוא עבר את בחינת הבגרות בשנת 1941. בהמשך סיים קורס בהנדסת מכונות וחשמל, תוך כדי עבודה בבית מלאכה להנדסת חשמל ועסק בפעילות מחתרתית. הוא גם הרחיב את הידע שלו באימונים צבאיים. בסוף 1942 סיים קורס בבית הספר לקצינים, ולאחר מכן עבר הכשרה בלחימה והסחה.
בתחילת המלחמה היה "אנודה" מעורב במה שנקרא "חבלה קטנה" בארגון "וואוור", פעל במסגרת השורות האפורות ובמקביל היה כפוף למטה האיגוד למאבק מזוין. חבריו, בעיקר תלמידי בית ספר, כתבו סיסמאות אנטי-גרמניות על קירות וגיחכו על גזירות הכובש, ובכך ניסו לשמור על הרוח הפטריוטית בחיי החברה.
פעולות לחימה
לאחר שרכש ידע וניסיון צבאי, יאן רודוביץ' החל להשתתף בפעולות מזוינות. הוא מונה לסגן מפקד חוליה, בפיקודו של פליקס פנדלסקי "פלק" – כחלק מקבוצות הסתערות השורות האפורות'.
בין היתר, הוא השתתף ב"פעולת ארסנל" המפורסמת, שהתקיימה ב-26 במרץ 1943 וזכה לשם הקוד "מקסיקו 2". במהלך הקרב חילצו הפרטיזנים הפולנים הצעירים את חברם יאן ביטנר "רודי", שנכלא על ידי הגרמנים במהלך הטרנספורט, אחד ממפקדי קבוצות התקיפה של השורות האפורות. בפעולה זו הפגין יאן רודוביץ' "אנודה" אומץ וגבורה יוצאי דופן, והציל את אלכסי דוידובסקי. כהוקרה על פעולותיו, עיטר הפיקוד את רודוביץ' בצלב החיל.
זו לא הייתה פעולת הלחימה היחידה של "אנודה". הוא השתתף בחילוץ 49 אסירים שהובלו ברכבת למחנה הריכוז הגרמני אושוויץ ובהתקפה על מחסנים כימיים כדי להשיג אשלגן כלורט לייצור פצצות.
במחצית השנייה של 1943 קיבל רודוביץ' את הפיקוד על מחלקה. הוא לקח חלק פעיל בכל פעולות הלחימה, יחד עם אנשיו. בספטמבר 1943, יחד הם הורידו מהפסים וירו לעבר רכבת גרמנית בקו ורשה-דבלין, שהובילה חיילים גרמנים לחופשה. ביוני 1944 הם פוצצו גשר רכבת ליד פז'וורסק, במטרה לשתק את הלוגיסטיקה הגרמנית. באותו חודש ירו גם לעבר מכוניות גרמניות ליד ורשה.
במרד ורשה
בימים האחרונים של יולי 1944 חזר רודוביץ' לוורשה, שם פרץ ב-1 באוגוסט המרד האנטי-גרמני המזוין הגדול ביותר של מלחמת העולם השנייה, מרד ורשה. כסגן מפקד מחלקה, "אנודה" השתתף בכיבוש בניין בית הספר ברח' ספוקוינה 13. ואז, ב-8 באוגוסט, השתתף בהגנה על בתי הקברות של וולה. יחד עם המחלקה שלו הוא ביצע התקפת נגד יעילה על הגרמנים. התנהל גם קרב פנים אל פנים עם חיילי אויב, אך הוא הצליח לגרש את הגרמנים מעמדותיהם, להביא לאבדות כבדות בקרבתם ולתפוס נשק שהיה חסר למורדים מאוד. אולם יום לאחר מכן נפצע "אנודה" ופונה לבית החולים. פיקוד צבא הבית (https://dignitynews.eu/pl/armia-krajowa-ak-byla-fenomenem-w-okupowanej-przez-niemcow-europie/ ) העניק לו את צלב הכסף של מסדר וירטוטי מיליטרי על מלחמתו (https://dignitynews.eu/pl/virtuti-militari/) והעלה אותו לדרגת סגן.
בזמן ש"אנודה" טופל בבית החולים, המוצב שלו פונה מהעיר העתיקה. הפצועים נאלצו לעבור דרך הביוב למקומות בטוחים יותר. בספטמבר חזר "אנודה" ללחימה, אך נפצע שוב. לרוע המזל, בדרך לבית החולים הוא נפצע פעם נוספת. לאחר מכן הוא איבד את הכרתו ופונה לצד השני של הוויסלה. שם הוצב הצבא הסובייטי, צופה במרד העקוב מדם ולא התכוון לעזור במאבק נגד הגרמנים.
נגד הקומוניסטים
רודוביץ' פונה לבית החולים באוטבוצק, ליד ורשה. כשסיים את הטיפול ועזב את בית החולים בתחילת 1945, הוא מצא פולין שכבר נשלטה על ידי קומוניסטים. כמו רבים מעמיתיו, הוא הצטרף לתנועה המחתרתית החדשה. הוא היה מעורב, בין היתר, בסיור של משרדי ביטחון ובתי כלא, וסייע בהגנה על נציגי הרשויות המשפטיות של פולין. הוא גם דאג לזכר עמיתיו הנופלים, ארגן לוויות להרוגים בלחימה, שגופותיהם חולצו מתחת להריסות ורשה שנהרסה על ידי הגרמנים.
הוא גם ניסה לחזור לשגרה והחל ללמוד באוניברסיטה הטכנולוגית של ורשה. עם זאת, בערב חג המולד 1948, הוא נעצר על ידי קצינים קומוניסטים. הוא נחקר בצורה אכזרית: הוא הוכה ועונה. ב-7 בינואר 1949, לאחר אחת החקירות, הוא מת. לפי הגרסה שהציגו השלטונות הקומוניסטיים, הוא לכאורה התאבד בקפיצה מהקומה הרביעית. עם זאת, סביר להניח שהוא נדחף ממנה על ידי קציני ביטחון.
גופתו של "אנודה" נקברה בחשאי ולמשפחתו לא נודע על מותו עד 1 במרץ. תריסר ימים לאחר מכן, משפחתו של רודוביץ' קברה אותו בקבר משפחתי בבית העלמין הישן פובזקי בוורשה.