אנשים רבים שמעו על מרד גטו ורשה באפריל 1943; עם זאת, זה לא היה המאבק הראשון מסוגו, שכן הלוחמים היהודים הגיבו בהתנגדות מזוינת נגד הגרמנים עוד קודם – בינואר 1943.
לאחר שכבשו את פולין (יחד עם ברית המועצות), החלו הגרמנים ברדיפת תושביה. להב הטרור שלהם כוון כלפי היהודים. אחת הדרכים לרדיפתם הייתה יצירת גטאות רבים – שכונות סגורות בכל שטחה של פולין הכבושה. הגטו הגדול באירופה היה ממוקם בוורשה.
הכובשים הגרמנים הקימו את גטו ורשה בשנת 1940, וחיו בו 400,000 יהודים בצפיפות ובתנאים קשים של רעב מתמיד, מגפה, טרור גרמני ומוות. ביולי 1942 החלו הגרמנים בגירוש יהודים מהגטו למחנה המוות בטרבלינקה, שם נהרגו כמעט 270,000 איש.
הימלר זעם על שהיהודים עדיין בחיים
לאחר הגירוש נותרו 60-70 אלף איש. הרובע הסגור היה נטוש ושטחו קטן. ללוחמים היהודים היה ברור כי הגרמנים מתכננים גירושים נוספים ולבסוף חיסול מוחלט של הגטו.
בתחילת ינואר 1943, החקירה האישית של הרייכספיהרר-SS וראש המשטרה הגרמנית, היינריך הימלר, הראתה ש-45,000 יהודים עדיין חיו בגטו ו-8,000 שוהים בו שלא כחוק. מידע זה עורר בו זעם כיוון שהוא לא יכול היה לסבול את העובדה שכל כך הרבה יהודים עדיין חיים. כתוצאה מכך, תוכנן גירוש נוסף מהגטו.
לוחמים יהודים הפתיעו את הצבא הגרמני
ב-18 בינואר 1943 רוכזו בגטו חוליות SS ומשטרה גרמניות. תחילה רצו הגרמנים לגרש אנשים ללא מסמכים ואנשים שלא היו מסוגלים לעבוד. דבר זה התברר כבלתי אפשרי כי תושבי הגטו הסתתרו ולא נענו לזימונים, מה שגם היה סוג של התנגדות.
המצב הפתיע את חברי הארגון היהודי הקרבי והאיגוד הצבאי היהודי. עם זאת, הם זכרו את הגירוש המוקדם יותר, בו לא הייתה התנגדות מזוינת. לכן, למרות חוסר ההכנה, הם השתמשו בנשק נגד הגרמנים. תחילה הוביל מרדכי אנילביץ' את הפעולה הצבאית. הגרמנים הופתעו לגמרי ואיבדו שליטה על המצב – הם צעקו: "היהודים יורים עלינו!".
אך ב-20 בינואר השתלט הצבא הגרמני על המצב. הם איבדו כתריסר חיילים. כמה מאות לוחמים יהודים וכ-1,200 אזרחים מתו ו-5,000 איש גורשו מהגטו. הגירוש פסק ב-21 בינואר.
צבא הבית על ההתנגדות היהודית: עמידה הרואית
הפולנים והמחתרת הפולנית הבחינו בהתנגדות של היהודים נגד הגרמנים בגטו ורשה. צבא הבית – ארגון המחתרת הגדול ביותר שנלחם נגד הגרמנים באירופה תיאר זאת ב"עלון המידע" שלו: "העמידה ההרואית של מי שלא איבדו את חוש הכבוד ברגעים העצובים ביותר של ההיסטוריה היהודית מעוררים כבוד והשאירו חותמת מכובדת בהיסטוריה של יהודי פולין".