אליזה אוז'שקובה, מחברת הרומן הנכללת בקריאה בבית הספר, קשורה כנראה לתיאורים ארוכים ומפורטים של טבעו של נחל נימן אך בתקופתה הייתה אוז'שקובה גם עיתונאית מוכרת, סמכות בעיני קבוצות חברתיות רבות, אדם המתמודד עם עניינים חברתיים קשים. הפופולריות שלה הייתה ניכרת ביותר בזמן פטירתה של הסופרת ב-18 במאי 1910. היא זכתה לכבוד נרחב במהלך טקסים פולניים ויהודים רבים. העיתונות של ממלכת פולין תחת השלטון הרוסי פרסמה ספרי זיכרונות ושירים רבים שנכתבו במשך עשרות שנים, אשר לא הודפסו עד אז עקב צנזורה.

הרומן "גלוריה ויקטיס" של אליזה אוז'שקובה, המוקדש למרד ינואר, נחשב לנקודת מפנה במעבר של התרבות הפולנית של המאה ה-19 מהשליטה ברעיונות הפוזיטיביזם לתפיסה הלאומית. אליזה אוז'שקובה התחנכה במסורת של הרפובליקה הרב לאומית של פולין לפני החלוקה, והתעניינה מאוד במצב המיעוטים, בעיקר המיעוט היהודי. יצירותיה, במיוחד זו שנמנעה זמנית על ידי הצנזורה הרוסית "מאיר אזופוביץ", (1878) נועדו להבנה הדדית ופיוס בין החברה הפולנית לקהילות היהודיות המקומיות.

אליזה אוז'שקובה לבית פלובסקה נולדה במילקובשצ'יזנה שבבלארוס של ימינו, למשפחת אריסטוקרטיה ואינטליגנציה. היא הייתה נשואה פעמיים, לפיוטר אוז'שקו (1858) ולסטניסלב נהורסקי (1894). משנת 1869, לאחר מכירת רכוש המשפחה, התגוררה בגרון והתפרנסה מכתיבה.

ב-1904 היא הייתה מועמדת לפרס נובל לספרות (התחרתה עם הנריק סינקייביץ'), על עבודתה שבה "לב האדם פועם". ברומנים שלה. היא עסקה בבעיות של האריסטוקרטיה הפולנית לאחר מרד ינואר, האינטליגנציה האידיאולוגית הענייה, והעם הרותני והיהודי.

כדי לחלוק כבוד לסופרת שנפטרה, פרסמו עורכי כתב העת של ורשה "יזראליטה" בסוף מאי 1910 את זיכרונותיהם של פעילים חברתיים-תרבותיים יהודים שהוקדשו לה. הפרסום כלל מאמר מאת היסטוריון הספרות וילהלם פלדמן (1868-1919) [קישור: לעבר התבוללות. וילהלם פלדמן (1868-1919) – DignityNews.eu – כבוד האדם] שביקר את הסופרת בגרודנו בשנת 1905. הוא נזכר בזעם שבו הגיבו היהודים המתגוררים בעיר זו כשהציע שאולי לא ידעו היכן מתגוררת אליזה אוז'שקובה. היא הייתה מוכרת בקרב הקהילה המקומית לא רק בזכות היצירתיות שלה אלא גם בזכות העזרה שהעניקה לאנשים שהיו הכי זקוקים לה במהלך השריפה בגרודנו ב-1885.

אליזה אוז'שקובה נקברה בבית העלמין של הקהילה בגרודנו.