"מיקביץ' עשה ממני פולני". כך כתב על עצמו וילהלם פלדמן, ממבקרי הספרות הפוזיטיביסטיים-מודרניסטים החשובים ביותר, סופר, מחזאי, פוליטיקאי ופעיל חברתי, מקדם התבוללות יהודים בפולין.
הוא נולד ב-8 באפריל 1868 בזבראז' למשפחה יהודית אורתודוקסית ענייה. במקביל ללימודי התלמוד, הוא למד בבית ספר ממלכתי יסודי. התמיכה שלו בהתבוללות עוצבה על ידי קריאתו ומגעיו עם התרבות הפולנית.
הוא השתתף בהקמת אגודות פטריוטיות פולניות, ביניהן אגודת הנוער הפולני "זט". ב-1887 פורסם הרומן הראשון שלו – יהודיה יפה. בתקופה זו עבודתו התמקדה בעיקר בבעיית האוכלוסייה היהודית הענייה ביותר, שמעמדה החומרי חסם את האפשרות להתבוללות.
ב-1889 הוא עבר לקרקוב ופעל לשיפור מצב החינוך הציבורי, כתב מאמרים וחוברות בהם הוא מתח ביקורת על הבידוד היהודי (על הז'רגון היהודי 1901) או נתן דוגמאות לשיתוף פעולה בין פולנים ליהודים (מתבוללים, ציונים ופולנים 1893, גישתו של מיקביץ' ליהודים 1890). בשנת 1900 קיבל על עצמו את תפקיד עורך ירחון קרקוב "קריטיקה" שהיה בקריסה, ומילא תפקיד משמעותי בעיצוב תפיסת העולם של הדור הצעיר של האינטליגנציה הפולנית. הוא הפיץ את פולחן הידע וסיפק מידע אמין על אירועים פוליטיים, מדעיים וספרותיים.
כתומך בנטיות פטריוטיות וחברתיות בספרות, הוא העריך את יצירותיהם של סטניסלב ויספיאנסקי וסטפן ז'רומסקי. מלבד ביקורת ספרות, הוא עסק גם ביצירות דרמה ופרוזה. הוא כתב על נושאים מוסריים-חברתיים, פטריוטיים-היסטוריים וכאלה הקשורים ליהדות. המעורבות בהחזרת העצמאות של פולין גרמה לו להצטרף ללגיונות הפולניים, אך עקב מצב בריאותי לקוי הוא נשלח לברלין כדי לעבוד על מסע התעמולה למען עצמאותה של פולין. הוא נפטר ב-25 באוקטובר 1919 בקרקוב.