בפברואר-מרץ 1846 התרחשו פרעות איכרים אלימות באזור מלופולסקה המערבי. ההתקפות על אחוזות האצולה ומעשי הטבח במשפחות האדונים בעלי הקרקעות התקבעו בהיסטוריה בשם הרבאציה הגליציאנית. לפי היסטוריונים, הם תוכננו על ידי השלטונות האוסטריים. עבור האדונים, אירועים אלו היו מפתיעים ומזעזעים מאוד, והביאו לשינוי בעמדות של חלק מהאדונים כלפי הפולשים האוסטרים ולעלייה באנטגוניזם בין השכבות החברתיות בגליציה.
המהומות הראשונות התרחשו ב-18 וב-19 בפברואר בסביבת טרנוב, סטארי סץ', יאסלו, בוכניה ווייליצ'קה. בתוך כמה ימים נהרסו כ-500 אחוזות ובין 1,200 ל-3,000 בני אדם נהרגו, לפי הערכות שונות. במשך שנים, הפולשים האוסטרים עודדו רגשות אנטי-אצולה בקרב האיכרים. יאקוב שלה (1787-1860), הבולט ממנהיגי אספסוף האיכרים, שיתף פעולה עם פקידים אוסטריים לפחות מאז 1845, ולאחר הטבח התיישב בבוקובינה, שם קיבל חווה גדולה, והפך לאחד מהאיכרים העשירים ביותר בכפר.
הטבח בגליציה היה בעל אופי אנטי-אצילי. לפי ממצאיו של סטפן קינייביץ', האיכרים לא רצחו אף פקיד יהודי או אוסטרי. עובדות אלו מוכיחות כי השלטונות האוסטריים רצו להשתמש בשוד כדי למנוע התקוממות ברמה ארצית של פולנים שהתארגנה בקרקוב.
אנשים מפורסמים, שסיפורי חייהם הושפעו בעיקר מאירועי פברואר ומרץ 1846, כוללים את המשורר, הסופר ו"אבי הגיאוגרפיה הפולנית" וינסנטי פול (1807-1872) ואת הפוליטיקאי והמדינאי אלכסנדר ויילופולסקי (1803-1877). פול הוכה קשות פעמיים במהלך המהומות, נאלץ להימלט מבית האחוזה שלו, שהוצת, ואיבד את כל מחקריו ועבודותיו הכתובות בשריפה. זה הביא לשינוי דעותיו מדמוקרטיות לשמרניות. לעומת זאת, המארקגראף ויילופולסקי, בהשפעת המהומות, הוציא את מה שנקרא "מכתבו של אציל פולני לנסיך מטרניך", בו הצהיר כי ניהול פוליטיקה פנימית המורכבת מתסיסה של נושאים מסוימים מול אחרים, לא שומרת על כבודו של מונרך. כתוצאה מכך החליט ויילופולסקי להיכנס לשירות הרוסי, מה שהביא להשלכות גדולות על ההיסטוריה הפולנית.
הרבאציה היה אירוע שהונצח זה מכבר בחוגי האדונים בעלי הקרקעות ובאינטליגנציה שמקורה באצולה. בין היתר מתייחס סטניסלב ויספיאנסקי לאירועי 1846 ב"החתונה" (1901).