מוקדם בבוקר ה-1 בספטמבר 1939, פתחה אוניית המערכה הגרמנית 'שלזוויג-הולשטיין' בירי ארטילרי על מחסן המעבר הצבאי, מובלעת של פולין השוכנת בחצי האי ווסטרפלאט בעיר החופשית גדנסק. לצד הפצצת ויילון וההתקפה על הגשרים בטצ'ב, הייתה זו אחת הפעולות הצבאיות הראשונות שבוצעו במסגרת תוכנית Fall Weiss, תוקפנות הרייך השלישי נגד פולין. כיום, עבור הפולנים זהו סמל לתחילת מלחמת העולם השנייה.

ספינת המלחמה, בפיקודו של קומודור גוסטב קלייקמפ, נכנסה לנמל גדנסק ב-25 באוגוסט 1939 באמתלה של חלוקת כבוד למלחים הגרמנים שנפלו באוגוסט 1914 על הספינה הטבועה "מגדבורג" ונקברו בבית העלמין של חיל המצב בגדנסק. למעשה, על סיפונה של ספינת הקרב הייתה פלוגת תקיפה מובחרת של קריגסמרין, אשר עם עלות השחר ב-1 בספטמבר 1939, תחת פגזי ארטילריה של 280 מ"מ שהשמידו את ווסטרפלאט, יזמה מתקפה על מחסן התחמושת הפולני, שהוגן על ידי כמאתיים חיילים של צבא פולין.

הפולנים, בפיקודו של רב סרן הנריק סוכרסקי וסגנו סרן פרנצישק דברובסקי, התנגדו בגבורה ובהקרבה עצמית במשך שבעה ימים להתקפות המאסיביות של החיילים הגרמנים, שמנו יותר מ-4,000 חיילים בסך הכל. במעוזיהם המבוצרים היטב, התנגדו המגינים הפולנים להפגזות מהים, להתקפות של חיל רגלים גרמני, והגנו על עצמם מפני הפצצות ממטוסי הלופטוואפה.

לאחר שבעה ימים של הגנה בגבורה, עקב תשישות, האבדות (15 הרוגים וכ-50 פצועים), היעדר תחמושת והיעדר סיכוי לתגבורת פולנית, החליט רב סרן סוכרסקי להיכנע. מחווה לעמידתו האיתנה של החייל הפולני הייתה יחסו של הגנרל פרידריך ג' אברהרדט, אשר בהצדעה למפקד הפולני נתן לו את הזכות לשאת את חרב הקצין בשבי.

שנים מאוחר יותר הגרמנים עצמם הדגישו את הגבורה וההקרבה האדירות של החיילים הפולנים בהתמודדות עם הכוח העצום של התוקפים. הם השוו את ההגנה על ווסטרפלאט לקרב ורדן, שהיה אחד הקרבות הגדולים ביותר של מלחמת העולם הראשונה.