אדית שטיין נולדה למשפחה יהודית אדוקה, אך כמתבגרת החליטה להיות אתאיסטית. אמונתה החדשה התגלתה הודות לפילוסופים שעסקו בפנומנולוגיה וחוויות לא נעימות בחייה האישיים. כנזירה קתולית ממוצא יהודי, היא הפכה לקורבן של הנאציזם הגרמני.

אדית שטיין נולדה ב-12 באוקטובר 1891 בוורוצלב (פולין של היום), שהייתה אז באימפריה הגרמנית. היא הייתה הצעירה מבין אחד עשר ילדים. הוריה, במיוחד אמה, היו יהודים אדוקים. כשאדית הייתה בת שנתיים נפטר אביה ואמה השתלטה על ניהול החברה שעסקה בסחר בעצים. היא לא הצליחה להעביר את אמונתה הקנאית לאידית. בגיל 14, אדית הצהירה שהיא לא מאמינה באלוהים.

לאחר שסיימה את החינוך הבסיסי, שטיין למדה באוניברסיטת פרידריך-וילהלם שלזיה בוורוצלב, שם למדה פילולוגיה, פסיכולוגיה והיסטוריה גרמנית. היא גם הקשיבה להרצאות בגטינגן ובפרייבורג. אחד המרצים שלה היה ויליאם שטרן – החוקר שיצר את סולם ה-IQ.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, היא עבדה כאחות מטעם הצלב האדום בוורוצלב ובהרניצה (כיום צ'כיה). אולם במהלך חייה, איכשהו, היא שבה לעיר הולדתה, שם עבדה כמורה בגימנסיה בה למדה בעצמה.

בדרך לקתוליות

היא הציגה את עבודת הדוקטורט שלה "על סוגיית האמפתיה" שנכתבה בהנחייתו של הפנומנולוג אדמונד הוסרל. באותה תקופה היא כבר פגשה את מקס שלר, פילוסוף אחר בתחום הפנומנולוגיה. השפעתו גרמה לה להאמין שוב.

ב-1917, חברה הטוב של אדית שטיין, אדולף ריינך, מת בתעלות במהלך המלחמה. האובדן הזה היה טרגדיה ענקית עבורה. גם אשתו של אדולף, פאולינה ריינך, התאבלה עליו. עם זאת, תגובת בת הזוג למותו של בעלה, שהיה מותנה באמונה חזקה, הייתה שונה מהאופן שבו שטיין חוותה את אובדן חברה. אדית שמה לב לכך ואז היא כנראה עשתה את הצעד הבא לאימוץ הדת החדשה.

כמה שנים מאוחר יותר, בזמן שבילתה עם חברה הדוויג קונרד-מרטיוס, מצאה אדית את האוטוביוגרפיה של תרזה הקדושה מאווילה. שטיין בלעה את הספר בן לילה. לאחר שסיימה לקרוא אותו, היא אמרה: "זה נכון."

אדית הייתה מוכנה לקבל החלטה. היא הוטבלה בכנסייה הקתולית ב-1 בינואר 1922. הקהילה המדעית בירכה על החלטה זו, אך אימה הייתה נגד. עבור אוגוסטה, יהודייה אדוקה, ההחלטה של ​​בתה הייתה כואבת מאוד. למרות שלא הסכימה עם החלטתה של אדית, היא מעולם לא עזבה אותה. בסופו של דבר, לאחר שיחות רבות, היא קיבלה את החלטת ילדתה הצעירה ביותר. אדית רצתה להיכנס למסדר מיד לאחר ההטבלה, אבל המנחה הרוחני שלה ביקש ממנה לחשוב על זה.

בגרמניה הנאצית

אדית שטיין השתלבה בפעילות המפלגה הדמוקרטית הגרמנית. היא נתנה הרצאות ושידרה ברדיו וגם עבדה במכון הגרמני לפדגוגיה במונסטר. היא הקדישה את עצמה לפעילויות חברתיות. היא הכריזה על הצורך לשנות את החברה והמדינה. היא עסקה גם בתפקיד האישה. באותה תקופה, ה-NSDAP צבר פופולריות בגרמניה. עד מהרה עלה לשלטון אדולף היטלר. שטיין פוטרה מעבודתה.

בפעילותה המדעית שטיין הקדישה תשומת לב רבה לפנומנולוגיה, שאותה קשרה עם תומיזם. היא הכירה את יצירותיו של תומס אקווינס הקדוש. הפילוסופיה שלה התבססה בעיקר על החירות והתודעה האנושית והראתה את הדרך לאלוהים.

בשנת 1933 הצטרפה אדית שטיין למסדר הכרמליתי ובשנת 1934 היא קיבלה את השם: תרזה בנדיקטה מהצלב. גם אחותה הגדולה רוזה הצטרפה למנזר. ארבע שנים לאחר מכן, אדית נטלה את נדריה התמידיים.

רדיפת היהודים ברייך השלישי גברה ומטעמים ביטחוניים הועברו אדית ואחותה למנזר בהולנד. למרות ששטיין כבר הייתה קתולית, היא עדיין הייתה בסכנה בשל מוצאה היהודי. לרוע המזל, גם הולנד נפלה כטרף לידי גרמנים.

לאושוויץ-בירקנאו

הגרמנים החלו לעצור קתולים ממוצא יהודי בהיקף עצום. ב-2 באוגוסט 1942 הם הסתערו על המנזר ההולנדי באכט, שם שהתה אדית עם רוזה, ועצרו את הנשים. אז אדית פנתה לאחותה הגדולה ואמרה "קדימה. אנחנו הולכות לסבול בשביל האנשים שלנו".

הנזירות נשלחו תחילה למחנה בווסטרבורק. מאוחר יותר, הן הועברו דרך ורוצלב למחנה הריכוז הגרמני אושוויץ-בירקנאו. יחד עם נשים נוספות הועברו כאלף יהודיות. בסלקציה הראשונה נשלחו מחצית מהאנשים למחנה והשני לתאי הגזים. האחיות שטיין היו במחצית השנייה.

ב-9 באוגוסט 1942, יותר מאלף איש נאלצו להיכנס למבנה בבירקנאו. הגרמנים זרקו פנימה ציקלון B מהגג. בחלל קטן וצפוף, אנשים נחנקו ומתו בייסורים. בסמוך למקום הרצח נחפרו הבורות בהם נקברו גופותיהן השרופות של אדית ורוזה.

קנוניזציה

45 שנים לאחר מותה הטראגי, האפיפיור יוחנן פאולוס השני בירך את אדית שטיין. ב-1998 הוא הכריז עליה כקדושה, ושנה לאחר מכן ציין אותה כפטרונית אירופה – לצד קתרין הקדושה מסיינה ובריג'יד הקדושה משבדיה. יוחנן פאולוס השני כינה אותה בת מצטיינת של ישראל ושל הכנסייה.