הנריק ווהל היה ראש מחלקת האוצר של הממשלה הלאומית במהלך מרד ינואר. על השתתפותו במרד, גזרו עליו הרוסים גלות לטווח ארוך. בצוואתו הוריש את רכושו לארגונים פטריוטיים התומכים בפולנים וביהודים כאחד.

ווהל נולד ב-1836, כנראה בוורשה, למשפחה יהודית ומקורו במילייה של בית הספר הרבני בוורשה שהכין מועמדים לתפקיד רב או מורה בבתי ספר יהודיים, אך בפועל רבים מבוגריו עבדו במקצועות אחרים או למדו באוניברסיטה. בית הספר כוון למתבוללים או להתבוללות של יהודים. ההרצאות ניתנו בפולנית והמורים כללו לא רק יהודים, אלא גם נוצרים.

לאחר שסיים את לימודיו שם החל ווהל לעבוד כרואה חשבון בבנק ורשה בבעלות שמואל אנטוני פרנקל. בתקופה זו, כבן 20, הוא יצר קשרים מחתרתיים. בשנת 1859, הוא השתייך לקבוצת נוער והשתתף במפגשים פטריוטיים. אלה נוהלו על ידי בעל האחוזות נרציז ינקובסקי, שהגיע לוורשה ב-1858, לאחר שמכר קודם לכן את אחוזתו באזור קייב. ינקובסקי השתמש בכספים שברשותו כדי להפעיל צעירים, בעיקר אקדמאים, בפעילות פטריוטית. כוונותיו היו רציניות מאוד, והובילו לארגון מאבק התקוממות. לשם כך, הוקמה ועדה בתוך הקבוצה, עם ווהל כחבר.

חווית העבודה עם ינקובסקי הובילה את ווהל להחליט לנטוש את רעיון המאבק הפעיל, ולהצטרף למה שנקרא קבוצת יורגנס (מילנרס), שקידמה את הרעיון של עבודה אורגנית ולא התקוממות מזוינת. כמו ווהל, אדוארד יורגנס היה יהודי. הוא כונה מנהיג הבורגנות הליברלית בוורשה. בסופו של דבר הצטרף ה"שר" העתידי של האוצר של הממשלה הלאומית ל"לבנים". מונח דיבור זה שימש לתיאור הפלג המתון (שמרני-ליברלי) בתוך התנועה הלאומית הפולנית, שהוקם לפני מרד ינואר ופעל במהלכו. מחנה זה קיבץ בעלי אדמות, הבורגנות והאינטליגנציה של ורשה. האגף השמאלי שלו היה מורכב ממילנרס, אליהם השתייך ווהל. ה"לבנים" לא תמכו במאבק גלוי וחמוש נגד הפולש, מתוך תפיסה שאפשר להחליף אותו בעבודה אורגנית, משא ומתן עם הצאר או השתתפות בהפגנות שלוות.

לרוע המזל, עד כה אף חוקר לא גילה מדוע וול החליט בסופו של דבר להצטרף למרד. אנחנו רק יודעים שהוא עשה את זה לא מיד לאחר התפרצותו. הוא כנראה הצטרף למחלקת האוצר של הממשלה הלאומית של מרד ינואר באביב או בקיץ 1863.

ברגע שהיה במחלקה, הוא הגה את הרעיון להוציא פנייה לתושבי ורשה, ולבקש מהם לספק תמיכה כספית לממשלה. הקמפיין זכה להצלחה בלתי צפויה – נאספו שישה מיליון רובל, חצי מיליון מהם נתרמו על ידי הבנקאי מוורשה ליאופולד קרוננברג (1812-1879). איש הכספים לא השתכנע באופן אישי מהמאבק הפעיל, והכריז בכל מקום שאחרי תבוסתו, הכסף יכול לשמש להצלת אנשים.

באוגוסט 1863 ווהל קיבל לידיו את הנהגת המחלקה, בה החזיק תחת רומוולד טראוגט (1826-1864). לרוע המזל, כבר בנובמבר הוא נעצר על ידי רשויות החלוקה. אולם "השר" לא הוכח כחבר בארגון חמוש או מחתרתי, ולאחר מעצר של חודש במצודה, הוא הוגלה לסיביר. ווהל נשלח לסוליקמסק שבמחוז פרם. אולם שם הגיעו אליו ידיעות על תפקידו בפועל במרד, ולכן החקירה בעניינו נפתחה מחדש ונמשכה בוולדימיר. לפי ההיסטוריון מרק גלזובסקי, הדבר הוביל להרשעתו של ווהל, אך הוא לא נידון למוות, כפי שקראנו במחקרים שונים, אלא קיבל עונש של עשר שנות עבודת פרך באוסול.

בשנת 1866, הוא עבר לביתו של גולה מווליניה, וואצלב לסוצקי, רופא במקצועו. בין חבריו לאומללות, היה לווהל מוניטין טוב מאוד. הוא גם נחשב כאדם מסור מאוד למטרות לאומיות. כאשר נוסדה האגודה לעזרה עצמית באוסול, הוא נבחר לרשויותיה, ושימש כגזבר הארגון.

כאשר הוכרזה החנינה הראשונה לאחר אוסול, נסע ווהל לאירקוטסק בשנת 1868. הוא מצא את עצמו במהירות בין הפולנים שחיים שם. בשנת 1872, הוא השיג עבודה בסניף של הבנק הסיבירי למסחר באירקוטסק. בתקופה זו המשיך להתעניין בענייני פולין.

חריצותו ומצפוניותו של ווהל זכו לתגמול – הוצע לו תפקיד מנהל הבנק הזה. אולם הצאר אלכסנדר השני מת בתקופה זו, ועם מותו נוצר סיכוי לחזור לוורשה, ולכן נאלץ ווהל לשקול אם לקבל את התפקיד או לדחותו ולחזור לפולין. הוא בחר באפשרות השנייה.

בשובו קיבל תפקיד של מנהל חשבונות במועצת המנהלים של מפעל דרך הברזל בלודז', שעסק בפעילות צדקה ופעילות פטריוטית. בצוואתו הוריש את כל עיזבונו לארגונים פולניים. זה מימן, בין היתר, מלגות לסטודנטים יהודים ולאיכרים שכתבו בפולנית על פולין.

ווהל נפטר בשנת 1907. בהלווייתו ציין שמעון אשכנזי, שביקש להדגיש את שירותיו למען המטרה הפולנית, כי: "כשמסתכלים על ההתכנסות הזו, אין לדעת אם הפולנים קוברים יהודי או להיפך".