הרעיון להקים קבוצה מיוחדת של צנחנים עלה לאחר תבוסת פולין בספטמבר 1939. יוזמיה היו סרן יאן גורסקי וסרן מאציי קלנקייביץ', שבנובמבר 1939 בפולין הכבושה על ידי גרמניה, לחמו ביחידה של הרב-סרן האגדי הנריק דובז'נסקי, הידוע כ"הובאל".

רעיון זה התקבל על ידי מפקד איגוד המאבק המזוין, הגנרל קז'ימייז' סוסנקובסקי. למטרה זו, בסוף יוני 1940 בלונדון הוקמה יחידה חדשה – אוגדה 6, כחלק מהמבנה של המטה הכללי. משימותיו כללו ארגון הצנחת חיילים וציוד בפולין הכבושה וגיוס של אנשים נוספים ליחידה. המדריכים חיפשו חיילים צעירים במצב גופני מצוין, אמיצים, אינטליגנטיים ומוסריים. 2,413 מועמדים התאימו להכשרה.

הקורסים היו מאוד אינטנסיביים ודרשו קריטריוני מיון קפדניים שהושלמו על ידי 605 מועמדים בלבד. ההכשרה כללה חלק של צניחה, מודיעין נגדי, הסחה או זיוף מסמכים. אלמנט נוסף היה רכישת היכולת ליצור זהות בדויה. יוחסה חשיבות רבה ללימוד שפות זרות, בעיקר גרמנית. המשימות שביצעו חיילי היחידה היו מגוונות. חלקם הכשירו פרטיזנים בשטחי פולין הכבושה, אחרים ביצעו פעולות מודיעין או חבלה.

הם הגיעו לשטח הממשל הכללי בצניחה. המבצע הראשון מסוגו התרחש בליל ה-15-16 בפברואר 1941, והאחרון ב-27 בדצמבר 1944. בסך הכל הועברו 316 אנשי היחידה לפולין הכבושה כולל אישה אחת – אלזבייטה זבצקה שהייתה ידועה כ"זו". הפעולות המרהיבות ביותר שביצעו "השקטים והבלתי נראים" כוללות חילוץ אסירים בפינסק ב-18 בינואר 1943, ותקיפת יחידות גרמניות בקונסקיה ב-1 בספטמבר 1943.

במרכז ההכשרה לצנחנים לעתיד הייתה מפה של פולין לפני המלחמה עם הסיסמה "לזכות בחירות שלה או למות". זו לא הייתה קלישאה ריקה, בהתחשב בכך ש-102 אנשי היחידה נהרגו במהלך הלחימה בגרמנים. 18 נוספים נרצחו על ידי שירות הביטחון הקומוניסטי הסובייטי והפולני לאחר המלחמה. רבים מהם ישבו שנים רבות בבתי כלא קומוניסטיים. רב-סרן אלכסנדר טרנבסקי, הידוע גם בשם "אופלאז" (נולד 1921) הוא האחרון מאנשי היחידה שעדיין חי. בשנת 2014, הוא קפץ את קפיצת הצניחה האחרונה שלו יחד עם חייל מהיחידה הצבאית GROM, שירשה את המסורות של ה-Cichociemni.