ברפובליקה השנייה של פולין, אגם נארוך היה גוף המים הגדול ביותר מסוגו, המכונה "ים הגבול", שבו היה מרכז גדול לשייט וחתירה בקאנו. במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא היה עד לרצח של חוליית פרטיזנים פולנית על ידי הסובייטים וה-NKVD.

אחת מיחידות הפרטיזנים הראשונות של צבא הבית, שהחלה להצליח באזור וילנה וצברה פופולריות בקרב התושבים, הייתה יחידתו של סגן אנטוני בורז'ינסקי הידוע כ"נורמו", "קמיציץ". היא הוקמה בשנת 1943, בתחילה כללה מתנדבים וחברי הרשתות התת-קרקעיות של המחוזות פוסטווה ווישניב. היא גדלה לכ-300 איש.

מי היה בורז'ינסקי לפני המלחמה? בשנות ה-30 סיים בהצלחה את קורס צוערי חי"ר במילואים של אוגדת חי"ר בלגיון ה-5, בדרגת צוער מילואים וסמל מחלקה. לאחר מכן נרשם לבית הספר הגבוה למדעי המדינה במכון המחקר של מזרח אירופה בווילנה, שם סיים את לימודיו בשנת 1939. הוא היה אדם אינטליגנטי מאוד – ידע שפות רבות, כולל טורקית. באוניברסיטה הועלה לדרגת סגן משנה. עד פרוץ המלחמה עבד בתא הצבאי של מנהלת הרכבת האזורית של וילנה. הוא חלם לעבוד בדיפלומטיה.

"אנשי קמיציץ" הוצבו בבסיס קבע במהלך מלחמת העולם השנייה. זה היה אזור מיוער, רצועות של אדמה בוצית שנפרשו בין אגמי נארוך ובלאדו. הבסיס היה מורכב משני חלקים ('A' ו-'B') במרחק של קילומטר זה מזה. הראשון תוכנן לשהות קיץ, השני למחנה חורף. בחורף עברו הפרטיזנים מבקתות לשוחות חפורות. מיקומו של הבסיס סוכם עם הפיקוד של חוליית הפרטיזנים הסובייטית, שהתמקמה כ-3 ק"מ משם.

משנת 1943 התגברו המגעים עם הצד הסובייטי – הסובייטים, כולל אלוף משנה פיודור מקרוב, ביקרו במאהל הפולני. במהלך המשתה נהגה הרעיון של פעולה סובייטית-פולנית משותפת נגד הגרמנים. היעד היה חיל המצב הגרמני בנובי מיאדז'יול, 10 ק"מ משם. לקראת הפעולה המשותפת, משימתו של "קמיציץ" הייתה להתייצב עם הצוות שלו בבסיס הסובייטי כדי לגבש יחד תוכנית תקיפה מפורטת.

בבוקר ה-26 באוגוסט 1943 הגיעה הקבוצה הפולנית לסובייטים בהתאם להסכם. את פניהם קיבלו חברי חטיבת וורושילוב. הם התאפסו במהירות על התוכניות. אולם לאחר זמן מה שמעו בורז'ינסקי ואנשיו את צלצול טעינת הנשק ואת הקריאה – "Ruki v vierkh!" (ידיים למעלה!).

לאחר מעצר, ננעלו העצורים בשוחה. משם הם הובלו לחקירות, שנוהלו על ידי קציני NKVD. במקביל החלה ההתקפה על בסיס AK. אפשר היה לפרק במהירות את "אנשי קמיציץ" המופתעים מנשקם. כ-200 בני אדם נלקחו למעצר. אז הפכה קבוצה מיוחדת של סגן ויקטור בר מביטחון המדינה של ה-NKVD לפעילה. היא התחילה לחקור פולנים בזה אחר זה, ורצחה את הנבחרים בירייה בעורף מחוץ למחנה. זה היה גורלם של קצינים שזוהו על פי תכונות המנהיגות שלהם, לכאורה. כ-80 פרטיזנים נהרגו כך. קציני ה-NKDW הגיעו ממינסק. הם היו אחראים למותם של אלפי פולנים, כמו גם רוסים, בלארוסים וליטאים. מהפעולה הזו שרד מסמך המאשר את הרצח. הוא נכתב על ידי מקרוב. בשנות ה-90 התגלו מסמכים על המקרה על ידי היסטוריונים בלארוסים, שמצאו החלטה של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של בלארוס מ-22 ביוני 1943, שאליה צורפה הוראה להילחם ביחידות פרטיזנים לא סובייטיות ו"קבוצות לאומניות" בכל האמצעים.

גורל טרגי במיוחד פקד את "קמיציץ" עצמו, שספג שעות של עינויים כדי לחלץ ממנו מידע על רשת המחתרת של AK. הגיבור הפולני מת לאחר שעות רבות של ייסורים. המענים קברו את גופתו מתחת לעץ אורן, לאחר שתלו את ראש גופתו תחתיה.

הקומוניסטים הקימו חוליית "ברטוש גלובצקי" מאנשי "קמיציץ" ששרדו, כפופה באופן תעמולתי לאיגוד הפטריוטים הפולנים במוסקבה. הפיקוד הוטל על ווינצנטי מרוצ'קובסקי, מש"ק בגדוד התותחנים הקל ה-19 מנובאיה ויליייקה, שגורש מהצבא לפני המלחמה בשל תעמולה קומוניסטית. הוא אימץ את השם הבדוי הבדוי המחתרתי "זפורה", כשהוא צועד במדי קצין עם נשר ללא כתר על כובעו.

כאשר יחידתו של מרוצ'קובסקי יצאה לשטח, נפתחה נגדו פעולת תגמול על ידי חברי החוליה ההיא שלא ויתרו עליו בגין בגידה. הוא מת בירייה במרדף. מכאן ואילך החלו "אנשי קמיציץ" בפעולת תגמול רחבה יותר. הסובייטים ניסו ללכוד את הנמלטים אך מנעו מצוד גרמני. בניתוחים שלהם הם הודו שעשו טעות עם יחידת גלובצקי, כשהניחו שהפולנים נכנעו לסובייטיזציה מהירה. ראש המטה המרכזי של תנועת הפרטיזנים, פנטלימון פונומרנקו, כתב כי: "העברת 70 איש ליחידה של מרוצ'קובסקי הייתה טעות. לא הוחלט להוציא אותם להורג כדי שהגרמנים והפולנים לא ישתמשו בזה בעיתונות כאירוע קטין שני".

כפי שכתב לשק קניה, הפרטיזנים היתומים משוטטים בשממה של אזור וילנה, "לילה זרוע כוכבים אחד על השביל הם פגשו בצל ארוך של אדם חובש כובע בעל ארבע פינות". זה היה סגן משנה זיגמונט שנדז'יאלאז' "לופאשקה" – מפקד חטיבת "מוות" 5 של וילנסקה.

פיודור מקרוב זכה בתואר "גיבור ברית המועצות" כפרס על "הישגו". הוא הפך לפעיל קומוניסטי בעל דירוג גבוה בהיררכיית המפלגה ואף הפך לסגן במועצה העליונה של ה-SSR הבלארוסית. לאחר מותו הוקמה במולודצ'נו אנדרטה עם פסלו, ורחובות בכמה כפרים סביב אגם נארוך החלו לשאת את שמו.