מוקדם בבוקר של ה-1 בספטמבר 1939, החלה אוניית המערכה הגרמנית 'שלזוויג-הולשטיין' בהפגזות ארטילריות על מחסן המעבר הצבאי, מובלעת של פולין השוכנת בחצי האי ווסטרפלאטה בעיר החופשית גדנסק. לצד הפצצת ויילון וההתקפה על הגשרים בצ'ב, הייתה זו אחת הפעולות הצבאיות הראשונות שבוצעו במסגרת תוכנית הסתיו וייס, כלומר תוקפנות הרייך השלישי נגד פולין. כיום, עבור הפולנים זהו סמל לתחילת מלחמת העולם השנייה.

בפיקודו של קומודור גוסטב קלייממפ, נכנסה ספינת הקרב לנמל גדנסק ב-25 באוגוסט 1939 באמתלה של חלוקת כבוד למלחים הגרמנים שמתו באוגוסט 1914 בסיירת "מגדבורג" שטבעה ונקברו בבית הקברות של חיל המצב בגדנסק. למעשה, על הסיפון של ספינת הקרב שכנה פלוגת תקיפה מובחרת של קריגסמרין, אשר עם שחר ב-1 בספטמבר 1939, בחסות פגזי ארטילריה 280 מ"מ שהרסו את ווסטרפלאטה, פתחה בהסתערות על מחסן התחמושת הפולני, שהוגן על ידי כמאתיים חיילי צבא פולין.

בפיקודו של רב סרן הנריק סוצ'רסקי וסגנו סרן פרנצישק דברובסקי, התנגדו הפולנים להתקפות המסיביות של הכוחות הגרמניים בעלי העליונות המספרית, בסך של יותר מ-4,000 חיילים, בגבורה ובמסירות מוחלטת במשך שבעה ימים. במעוזיהם המבוצרים היטב, התנגדו המגינים הפולנים להפגזות מהים, להתקפות של חי"ר גרמני ומהפצצות של מטוסי לופטוואפה.

לאחר 7 ימי הגנה הרואית, עקב תשישות, האבדות (15 הרוגים וכ-50 פצועים), היעדר תחמושת וסיכוי חילוץ פולני, החליט רס"ן סוצ'רסקי להיכנע. מחווה לאיתנותם וגבורתם של החיילים הפולנים הייתה יחסו של הגנרל פרידריך ג' אברהרדט, אשר בהצדיעו למפקד הפולני העניק לו את הזכות לשאת חרב קצין בשבי.

שנים מאוחר יותר, הגרמנים עצמם הדגישו את הגבורה וההקרבה האדירה של החיילים הפולנים בהתמודדות עם הכוח התוקף ההולם. הם השוו את ההגנה על ווסטרפאלטה לקרב ורדון, שהיה אחד הקרבות הגדולים של מלחמת העולם הראשונה.