ב-7 באוקטובר 1620, קילומטרים ספורים מהגבול הפולני, נפל הטמן סטניסלב ז'ולקייבסקי בקרב נגד הטטרים. הוא היה בן 73 במותו. הוא הקדיש את כל חייו לשירות חבר העמים הפולני-ליטאי.

סטניסלב ז'ולקייבסקי נולד ב-1547 למשפחת אצילים ממעמד הביניים בכפר טורינקה, ליד לבוב. הוא היה הילד השלישי והצעיר ביותר של סטניסלב וזופיה מליפסקה. משפחתו מוזכרת לראשונה במקורות היסטוריים בתחילת המאה ה-15. סטניסלב הצעיר התחנך בתחילה בבית, ולאחר מכן המשיך את לימודיו במכללה הישועית בלבוב. במהלך לימודיו גילה עניין רב בהיסטוריה ובספרות, בעיקר בלימודים קלאסיים. הוא קרא את יצירותיהם של קיקרו והוראס. מעניין שבכתיבתו העתידית, הוא ינסה לחפש אבטיפוס ביצירותיו של יוליוס קיסר. בניגוד לנציגים אחרים של דור האצילים הצעיר של התקופה, הוא לא למד בחו"ל, וניסה להרחיב את הידע שלו בעצמו. גורלו העתידי של סטניסלב הצעיר הושפע רבות מהגנתו של קרובו הרחוק יאן זמויסקי, שצמח להיות מנהיג האצולה בשנים האחרונות של שלטונו של המלך זיגמונט אוגוסט (1548-1572), שליט פולין האחרון מהשושלת היגילונית. בזמן שבילה עם זמויסקי, ז'ולקייבסקי למד את הארקנה של הפוליטיקה, אבל גם למד שפות זרות. במהרה הוא דיבר צרפתית, איטלקית וקרוב לוודאי גם גרמנית. ידיעת השפות והגנתו של זמויסקי אפשרו לו להיות חלק ממשלחת פולנית שנסעה לצרפת לאחר הבחירות החופשיות הראשונות בפולין. משימתה של המשלחת הייתה לנהל משא ומתן עם המלך הנבחר, אנרי מוואלואה, על תנאי עלייתו לכס המלכות. באותה תקופה, מלבד צרפת, שהה ז'ולקייבסקי גם בחצרו של הקיסר מקסימיליאן השני. בשובו לפולין, יחד עם המגן שלו, תמך במועמדותו של דוכס טרנסילבניה, סטפן באטורי, למלך פולין בבחירות החופשיות הבאות. עד מהרה, הודות לתמיכתו של זמויסקי, ז'ולקייבסקי אף הפך למזכירו האישי של המונרך. שהותו בפמליית המלך אפשרה לו לצבור ניסיון צבאי, במיוחד במהלך הקרבות שנוהלו נגד גדנסק המרדנית ובעיקר במלחמה נגד רוסיה (1577-1582).

לאחר מותו של סטפן באטורי ב-1586, התקיימו בחירות כפולות בתקופת הביניים ששררה בפולין. חלק מהאצולה בחרה בנסיך מקסימיליאן מהבסבורג למלך, בעוד שחלק, בראשותו של יאן זמויסקי, הצביע על הנסיך השוודי זיגיסמונד ואסה, אחיינו של היגילון האחרון, המלך זיגיסמונד אוגוסטוס. מקסימיליאן וצבאו ניסו להטיל מצור על קרקוב כדי להכתיר את עצמו כשליט עתידי שם. הוא לא הצליח, הודות להגנת העיר בפיקודו של זמויסקי, עם סטניסלב ז'ולקייבסקי שנלחם לצידו. מקסימיליאן, שעזב את קרקוב, הובס בקרב ביצ'ינה בינואר 1588.

המלך החדש זיגיסמונד השלישי ואסה (1587-1632) במרץ 1588, כהכרה ביכולותיו של ז'ולקייבסקי, מינה אותו להטמן השדה של הכתר. משימתו הייתה להגן על אדמות דרום-מזרח פולין, שהיו פגיעות במיוחד לפלישות הביזה של הטטרים. בשנת 1589 הוא נשא את רגינה הרבורט. השניים הביאו לעולם שלושה ילדים, הבנות קטז'ינה וזופיה והבן יאן.

בשנת 1595 ערך ז'ולקייבסקי, יחד עם זמויסקי, משלחת חמושה למולדביה במטרה להושיב על כס המלכות שליט מועדף לפולין. ההתערבות הסתיימה בקרב צקורה נגד צבא הטטרים. בשנת 1596, ז'ולקייבסקי דיכא בהצלחה מרד קוזקים בראשות סמן נלבייקה. בשנת 1600, פולין נאלצה שוב לשלוח משלחת נגד מיכאל האמיץ, שניסה לכבוש את מולדביה. הצבא הפולני בהובלת זמויסקי הביס את האויב בקרב על בוקובו. חלק מהצבא בפיקודו של ז'ולקייבסקי מילא תפקיד מפתח בקרב. בשנים הבאות השתתף ההטמן במלחמות עם השוודים, ואט אט השתלט על הפיקוד על הצבא מידי זמויסקי המזדקן, שמת ב-1605. למרות שהתפנה תפקיד ההטמן הגדול של הכתר, המלך זיגמונד השלישי ואסה לא הפקיד את תפקיד זה בידי ז'ולקייבסקי. הוא אפילו לא עשה זאת במהלך מרד (רוקוש) בראשות מיקולאי זבז'ידובסקי בשנת 1606. ההטמן נשאר נאמן למלך והשתתף בקרב גוזוב ב-1607, שהסתיים בתבוסת המורדים. לבסוף, ז'ולקייבסקי קיבל את משרתו של ההטמן הגדול שנתיים לפני מותו ב-1618.

בשנת 1609, פולין, תוך ניצול בעיות פנימיות ברוסיה, ביצעה בה התערבות מזוינת בהנהגתו של סטניסלב ז'ולקייבסקי, ופתחה במצור על סמולנסק. ביולי 1610, הביס ההטמן את הכוחות הרוסיים-שוודים האדירים בקרב על קלושינו. ניצחון מרשים זה איפשר לו מאוחר יותר לכבוש את הבירה הרוסית מוסקבה. כאן, הוא עשה עסקה עם הרוסים, שקבע כי בנו של זיגיסמונד השלישי ואסה, לדיסלאוס, יהפוך לצאר בתנאי שימיר את דתו לאורתודוקסיה. לרוע המזל, שליט פולין, שבעצמו רצה להפוך לצאר רוסיה, לא הסכים להסדר זה. במהלך ההליכים של הפרלמנט הפולני בשנת 1611 ז'ולקייבסקי הביא באופן חגיגי את האחים שויסקי (הצאר וסיל הרביעי המודח ושני אחיו) בשבי לחלוק כבוד לזיגסמונד השלישי ואסה. לרוע המזל, עד מהרה פרצה התקוממות נגד הפולנים ברוסיה והצוות הפולני עזב בסופו של דבר את הקרמלין ב-1612.

בשנת 1620 התערב הטמן סטניסלב ז'ולקייבסקי במולדביה לטובת קספר גרציאני. בעקבות הדוגמה של זמויסקי מרבע מאה מוקדם יותר, הוא התבצר במחנה בצקורה. ב-19 בספטמבר 1620 החל הקרב נגד הטורקים והטטרים. לרוע המזל, גרציאני עבר לצד האויב. פרוץ הפאניקה במחנה אילץ את ההטמן להחליט לסגת, נסיגה שהתנהלה בצורה יעילה ומאורגנת על בסיס מלאי מאובטח וחמוש. הכוחות הפולנים הצליחו לחצות 165 קילומטרים למרות התקפות טטרים מתמשכות. למרבה הצער, כמה קילומטרים לפני הגבול התרחשה במחנה התקוממות נוספת, שנוצלה על ידי הטטרים. ז'ולקייבסקי סירב לברוח על הסוס שהובא אליו ומת חמוש ב-7 באוקטובר 1620 בגיל 73, כשהוא נאמן למוטו שלו עד סוף ימיו: "למות בצורה יפה ומתוקה למען המולדת".