חגיגות הקציר לאחר מלחמת העולם השנייה הפכו לחגיגה מאורגנת באופן מרכזי. השלטונות הקומוניסטיים רצו להשתמש בהן כדי להפגין את הצלחותיהם הפוליטיות והכלכליות לכאורה. חגיגות הקציר שימשו גם לבניית יחסים טובים בין הרשויות לציבור. עם זאת, מנהגי חג הקציר המקוריים, אשר נשמרו בפולין במשך מאות שנים, שימשו בעיקר לחיזוק הקשרים בתוך קהילות כפריות מקומיות.

חגיגות הקציר כפי שנחגגו עד להאחרונה נוצרו במחצית השנייה של המאה ה-16 (ומקורן במנהגים המוכרים מהתקופה הפגאנית). משמעותם הייתה הודיה הדדית בין בעל הקרקע לאיכרים העובדים באחוזתו.

בתקופה שבין המלחמות מוסדות מקומיים כמו ממשלות מקומיות, אגודות חקלאיות וקבוצות של מפלגת העם, החלו לארגן בעצמן חגיגות קציר. בנוסף, החל להתארגן בספאלה מה שנקרא 'פסטיבל הקציר הנשיאותי', עם נשיא הרפובליקה של פולין כמארח.

לאחר מלחמת העולם השנייה התקיים פסטיבל הקציר הראשון שארגנה המדינה כבר בשנת 1946. ברחבי הארץ הוקמו ועדות קציר, נערכו מפגשים אידיאולוגיים ועודדו את האיכרים לתרום את תבואתם בזמן. פסטיבל הקציר המרכזי הוכן בקנה מידה גדול, וקיבץ מאות אלפי אנשים. הובלטו דמויותיו של מנהיג המפלגה הקומוניסטית הפולנית והרודן הסובייטי יוזף סטלין, והידידות עם ברית המועצות ושיתוף הפעולה בין העיר והכפר הודגשו מאוד. השלמת הקציר עצמו הפכה פחות ופחות חשובה, זה היה רק ​​אביזר לחגיגות, שהקומוניסטים השתמשו בו כדי לבסס את כוחם. כתוצאה מכך, כמה כפרים החלו לחבל בחגי קציר רשמיים ולארגן פסטיבלים משלהם, מה שזכה לתגובה מצד השלטונות. מהמחצית השנייה של שנות ה-50 ניסתה הממשלה הקומוניסטית לחזור לאופיו המקורי של הפסטיבל, אך במקביל אימצה את העיקרון של קיום פסטיבל הקציר מדי שנה בוורשה.

זה השתנה בשנות ה-70, כאשר שוב פסטיבל הקציר המרכזי נערך בכל שנה בעיר אחרת. זו הפכה להזדמנות לגייס כספים לבניית או תיקון כבישים או שיפוץ מבנים בכפר הנבחר. לאחר הרפורמה המנהלית של 1975, החלו לארגן חגי קציר בעיירות המחוז החדשות.