התוקפנות הגרמנית נגד פולין ב-1 בספטמבר 1939 סימנה את תחילתה של מלחמת העולם השנייה, הסכסוך המזוין העקוב מדם בתולדות האנושות. פעולות האיבה הסתיימו באירופה ב-8 במאי 1945 ובמזרח הרחוק ב-2 בספטמבר 1945.

גרמניה, לאחר עלייתו של אדולף היטלר לשלטון ב-1933, החלה בהדרגה להפר את הוראות הסכם ורסאי משנת 1919 אשר הטיל עליה מספר הגבלות, במיוחד מבחינת כוחותיה המזוינים. היעדר תגובה ממשית מצד מנהיגי מדינות אירופה לאותם צעדים חיזק את אמונתו של היטלר כי בשיטת הצבת עובדות הוא יצליח לשנות את מאזן הכוחות שנכפה לאחר מלחמת העולם הראשונה. התוצאה הייתה כיבוש צבאי מחדש של חבל הריין, האנשלוס של אוסטריה, וכן כיבוש צ'כוסלובקיה.

המדינה הבאה אליה כיוונה גרמניה הייתה פולין, אך בטוחה בערבויות הביטחוניות שהעניקו צרפת ובריטניה, היא סירבה בתוקף לעמוד בדרישות שהציב היטלר. המצב הגיאופוליטי של המדינה הפולנית היה קשה, שכן היא גבלה למעשה בשלושה צדדים ברייך הגרמני השלישי מאז מרץ 1939. עם זאת, הוא הידרדר באופן קיצוני עוד יותר לאחר חתימת הסכם אי-ההתקפה בין גרמניה לרוסיה הסובייטית במוסקבה ב- 23 באוגוסט 1939, המכונה בדרך כלל הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. בפרוטוקול סודי שצורף לו הסכימו שתי המדינות הטוטליטריות על החלוקה העתידית של מרכז ומזרח אירופה, לרבות, בעיקר, פולין.

יישום התוכניות הללו החל פחות מעשרה ימים לאחר מכן, כאשר ב-1 בספטמבר 1939 תקפה גרמניה את פולין. תחילת המלחמה נחשבת להפגזה על המוצב הפולני בווסטרפלאטה בגדנסק על ידי אוניית המלחמה הגרמנית 'שלזוויג-הולשטיין', שהחלה בשעה 4:45 לפנות בוקר. הצבא הפולני נאלץ לסגת למרות ההתנגדות ההרואית נגד הכוחות הגרמניים הרבים יותר וכישלון של צרפת ובריטניה לספק סיוע, למרות התחייבויותיהן של בעלות הברית. המצב הפך חסר תקווה לאחר שהצבא הסובייטי חצה את הגבול הפולני ב-17 בספטמבר 1939.