ספקולציות לגבי זכויות פליטת CO2, כריתת יערות, תפיסת קרקעות והפרטה של ​​מגזר ניהול המים הן חלק מהסימפטומים של פיננסיזציה מתקדמת של הסביבה הטבעית.

הסביבה הטבעית מוכרת כיום יותר ויותר לא כטובת הכלל או כזכויות אדם, אלא כנכס פיננסי שיכול להביא רווחים לבעלי הון גדול או למתווכים. מאחורי החזית של פיתוח בר קיימא או המאבק בשינויי האקלים, מתבצע לפעמים ניצול אכזרי שלו. מסקנות כאלה מנוסחות על ידי ד"ר איזבלה בלודניק וד"ר האנה פונדל מהאוניברסיטה לכלכלה בפוזנן בספר "פיננסיזציה של הסביבה הטבעית. בעיות ואתגרים" (ההוצאה המדעית לאור של אוניברסיטת שצ'צ'ין, 2021).

לטענת מחברי המונוגרפיה, הפיננסיזציה של הסביבה הטבעית נמשכת כבר ארבעה עשורים. זה מערב יישום של כללי השוק החופשי במגזר הסביבתי, המסתכמים במקסום הטבות לבעלי הון.

לפי מחברי המונוגרפיות, התייחסות לסביבה הטבעית כאל מצרך מביאה לתוצאות דרמטיות, כולל פינוי מאולץ, עליית מחירי מזון והרס של מערכות אקולוגיות עם אובדן מגוון ביולוגי.

לפי בלודניק ופונדל, לפעולות האיחוד האירופי הייתה השפעה על הפיננסיזציה המתקדמת של הסביבה הטבעית והסתיימו בהופעתו של שוק למסחר בקצבאות פליטת CO2. הדרך להשיג זאת נפתחה על ידי פרוטוקול קיוטו (1997), שעקרונותיו היו להפחית את פליטת גזי החממה. הבעיה היא שבחסות האיחוד האירופי, השוק הזה – הגדול בעולם – מציג מאפיינים של שוק מניות, הספקולציות פשוט משגשגות בו. ברבעון הרביעי של 2019, משקיעים ספקולטיביים היוו 40-47% מהמשתתפים בו. הקונים הגדולים ביותר של זכויות כוללים את דויטשה בנק, גולדמן סאקס וקרנות הון פרטיות.

ביטוי נוסף לפיננסיזציה של הסביבה הטבעית הוא הפרטת מגזר ניהול המים. בכל העולם חברות פרטיות משתלטות יותר ויותר על תשתיות מים וביוב וגופים המנהלים אותן. הבעיה היא שהרווח הופך להיות חשוב יותר מאשר שירותים לא איכותיים, וגישה למי שתייה נקיים היא אחד הצרכים הבסיסיים של האדם.

מחברות הספר ניסחו את הרעיון לפיו פיננסיזציה של הסביבה הטבעית אחראית במידה רבה לפרוץ מגיפת הקורונה. לטענת המחברות, הפרת איזון הסביבה והפרעת תהליכים טבעיים יצרו תנאים להופעתם של מחוללי מחלה חדשים והתפשטות חופשית שלהם בקנה מידה עולמי.

פיוטר רוסיק, עיתונאי המנתח את השווקים הפיננסיים, בעיקר את שוק ההון