ליאנוש קורצ'ק וסטפניה וילצ'ינסקה היו שני דברים במשותף – הם היו מחויבים לטפל בכמה שיותר יתומים יהודים בוורשה, גם בתקופת בין המלחמות וגם ביתר שאת בזמן הכיבוש הגרמני. שניהם גם מתו יחד עם בני חסותם במחנה ההשמדה טרבלינקה. במהלך גירוש הילדים מבית היתומים היהודי, ששכן בגטו ורשה, דאגה סטפניה שייקחו איתם כריכים למסע ההוא….

סטפניה נולדה בוורשה למשפחה יהודית אמידה. אביה – יוליאן – היה סוחר. לאחר שסיימה את לימודיה בפנימיית יאדוויגה סיקורסקה, היא נסעה ללמוד מדעי החיים בז'נבה ובליאז', אך לא סיימה את לימודיה. כשחזרה לוורשה ב-1909 עם "חצי דיפלומה", החליטה לטפל בילדים יהודים. היא הגיעה למקלט שנמצא ברחוב פרנצישקנסקה. המוסד נוהל על ידי האגודה לסיוע ליתומים, בה היה פעיל גם יאנוש קורצ'ק. הם נפגשו בערב שירה לילדים.

עד מהרה התברר שלסטפניה יש כישורים ארגוניים יוצאי דופן, ולכן כשהאגודה הצליחה לבנות בית חדש ליתומים ברחוב קרוכמלנה 92, סטפניה הפכה למנהלת שלו. בזכות מחויבותה וכושר ההמצאה שלה, ניתן היה להפעיל מערכת כוננות, שהייתה בזמנו חידוש בפעילות מוסד מסוג זה.

במהלך התקופה שבין המלחמות ביקרה סטפניה ארבע פעמים בפלסטין. ביקוריה התכופים הובילו אותה לתכנן תוכניות להישאר שם באופן קבוע. היא ככל הנראה נמשכה לאתגרים שחיכו למהגרים יהודים בפלסטין. הם היו קשורים לארגון החיים במזרח התיכון, שליהודי מזרח אירופה היה קשה להתמודד איתם.

ב-1937 החלה לעבוד בסנטוס (המשרד המרכזי של אגודות יהודיות לטיפול ביתומים ובילדים נטושים), מה שדרש את עזיבת בית היתומים בקרוכמלנה. שם פעלה כפקידה במרכז הייעוץ הפדגוגי של כ-200 פנימיות ברפובליקה הפולנית השנייה.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה הייתה סטפניה בוורשה. לאחר שהגרמנים הקימו את הגטו, היא שוב טיפלה בילדים בבית היתומים, שהיה ממוקם תחילה ברחוב כלודנה 33 ולאחר מכן בפינת הרחובות סיינה/שליסקה. היא נשארה עם ילדיה עד הסוף, וליוותה אותם באוגוסט 1942 בדרכם לאומשלאגפלאץ ולתאי הגזים של טרבלינקה.