בתגובה לעלייה הדרסטית שהוכרזה במחירי מוצרי המזון, ב-25 ביוני 1976, קרוב ל-100 אלף איש פתחו בשביתה באזורים שונים של פולין. המחאות הגדולות ביותר התקיימו בראדום, אורסוס ופלוק. למרות פעולות הדיכוי האכזריות של כוחות אכיפת החוק, הרשויות נאלצו לסגת מההעלאות שהוכרזו.

בערב המאוחר של ה-24 ביוני 1976 הכריז ראש ממשלת פולין הקומוניסטית על העלאות דרסטיות במחירי מוצרי המזון (כולל סוכר – 90%, אורז – 150%, בשר ודגים – כמעט 70%, מוצרי חלב – 64%). המבצע היה אמור להיות מתווך על ידי מערכת פיצויי השכר, שלדעת הקהל לא הייתה הוגנת כלפי המשתכרים ברמות הנמוכות ביותר, כי הם היו אמורים לקבל 240 זלוטי עם הכנסות של 1,300 זלוטי, ומי שהשתכר יותר מ-6,000 זלוטי היה אמור לקבל 600 זלוטי. אי שביעות הרצון החברתית גדלה גם בשל העובדה שההעלאה הוכרזה כהצעה שהוגשה להתייעצות ציבורית בקרב קציני מפלגה קומוניסטית אמינים, בעוד שלמעשה גיליונות נייר עם מחירי מוצרים חדשים כבר הודפסו ונמסרו לאזורים ספציפיים במדינה במטרה שייושמו החל מיום שני, 28 ביוני, 1976.

בתגובה לעליות המחירים, ביום שישי, 25 ביוני 1976, פרצו שביתות בלמעלה מ-100 מקומות עבודה ב-24 מתוך 49 מחוזות בפולין. כמעט 100 אלף איש לקחו בהן חלק. השביתות הגדולות ביותר התרחשו ברחובות ראדום, פלוק ובמפעל אורסוס. במקומות הללו התנהלו גם קרבות בין האוכלוסייה לכוחות אכיפת החוק. המחאה בראדום הסלימה, ובנוסף לקרבות רחוב קשים, משרד המפלגה המקומי הוצת. בסך הכל השתתפו במחאה בעיר מעל 20 אלף איש. כדי לדכא את האירועים, הרשויות נאלצו להזעיק כוחות אכיפת חוק מערים אחרות, אך לבסוף, הם השתיקו באכזריות את העובדים המוחים. למרד החברתי הייתה השפעה חיובית בסופו של דבר, והקומוניסטים נסוגו מהעלאות המחירים שהוכרזו.

בשל המחאה נעצרו בראדום למעלה מ-600 איש, והוכו באכזריות כחלק ממה שמכונה "שבילי בריאות". חלק מהם נדונו במשפטי ראווה וקיבלו עד 10 שנות מאסר.