הוא בא ממשפחה יהודית שהייתה מעורבת בשאיפות העצמאות של פולין. מוריסי בורנשטיין נאבק למען עצם קיומה של פולין ולמען בריאותם של חולי נפש.

מוריסי בורנשטיין נולד ב-11 בפברואר 1874 ולמד רפואה באוניברסיטה האימפריאלית של ורשה. בירת פולין הייתה אז בחלוקה הרוסית. במאה ה-18 שלוש מדינות: רוסיה, פרוסיה ואוסטריה כבשו בכוח את אדמות פולין ומחקו את פולין ממפת אירופה במשך 123 שנים.

סבו של מוריסי לחם למען עצמאות פולין במרד ינואר (1863-1864). נכדו המשיך במסורת המשפחתית והשתתף בהפגנה פטריוטית ב-1894, בגללה נכלא לשלושה שבועות על ידי השלטונות הרוסיים. אולם הדבר לא הרתיע אותו מלעסוק בפעילות למען פולין. ב-1907 דיווחו עיתונים שהמשטר הרוסי עצר שוב את בורנשטיין.

מוריסי היה מעורב בנוירולוגיה ובפסיכיאטריה. בשנת 1908 הפך לראש המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים היהודי הישן בוורשה – תפקיד שמילא במשך 31 שנים. הוא היה מראשוני הפסיכואנליטיקאים הפולנים. הוא הקים את החברה הפסיכיאטרית הפולנית ועסק בעבודת החברה לטיפול בעניים, חולים נוירולוגיים וחולי נפש.

כשגרמניה פלשה לפולין ב-1939 ופתחה במלחמת העולם השנייה, בית החולים שבו עבד בורנשטיין עבר זמנים קשים. ב-1940 הקימו הנאצים הגרמנים את גטו ורשה. שלטו שם מחלות, רעב ועוני, לצד האלימות הגרמנית. הנאצים אילצו את מוריסי לעבור לשם, למרות שהיה קתולי. במקביל, סגרו הכובשים את מרפאתו הפרטית כפסיכיאטר. בורנשטיין, עם זאת, הצליח לשרוד את השואה ובסיוע משפחת דרינסקי.

לאחר מלחמת העולם השנייה הפך בורנשטיין לפרופסור באוניברסיטת לודז'. הוא פרסם למעלה מ-60 עבודות מדעיות (5 נכתבו במהלך מלחמת העולם השנייה). הוא נפטר ב-5 במרץ 1952 בלודז'.