לאחר הפלישה הגרמנית והסובייטית לפולין וכיבוש שטחיה, הן שלטונות הרייך השלישי והן ברית המועצות נקטו במדיניות שמטרתה כפיפות מלאה וקבועה של השטחים הכבושים. לשם כך, לדעתם של מקבלי ההחלטות הפוליטיות בדרגות הגבוהות ביותר בשתי המדינות הטוטליטריות, היה הכרחי לחסל פיזית את ההנהגה הפולנית. במהלך מבצע AB, שהתקיים בממשל הכללי, הגרמנים הרגו 3,000 איש שהיו החלק הטוב ביותר של האומה הפולנית. החיסול הפיזי החל במאי והסתיים ביולי 1940.
מבצע AB, או Ausserordentliche Befriedungsaktion (פעולת השתקה יוצאת דופן), היה המשך להשמדת הפולנים שבוצעה בשטחים הפולניים ששולבו ברייך השלישי. שם, זה נקרא האינטליגנצאקציה. במסגרת "המכה הראשונה", כוונו שתי התוכניות הפליליות בשלב הראשון של הכיבוש לחסל פעילים פוליטיים, בכירים, קצינים מגופים שונים, אמנים, אנשי דת, מורים, רופאים, וטרינרים, סוחרים ותעשיינים, בעלי קרקעות, כמו גם פעילים של רשויות מקומיות או חברים מצטיינים בארגונים, גם אם היו חקלאים פשוטים. פעולת AB בוצעה באופן שיטתי, עם רשימות איסורים מוכנה מראש. בתחילת הדרך בוצעו גזרי דין מוות על ידי שני גופים: איינזצגרופן (יחידות ביטחון מבצעיות) וסלבשוץ. האחרון מכונה בספרות "קבוצת טרוריסטים מיוחדת".
בזמן שתכננו את חיסול האליטה הפולנית בהגדרתה הרחבה, חששו הגרמנים מעלייה בפעילות המחתרת. במרץ 1940 מפקד הסיפו וה-SD במחוז ורשה, סטנדרפיהרר יוזף מייזינגר, הביע את חששותיו בנושא זה: "הארגונים הללו יציפו אותנו אם לא נעבור למתקפה בהיקף גדול בימים הקרובים שתאפשר לנו לכל הפחות לחסל מנהיגים או ארגונים בודדים". היטלר הדגיש שהוא זקוק לשקט במזרח. הוא כתב ישירות להנס פרנק: "אנא ודא שיהיה רגוע ושקט לחלוטין שם [בממשל הכללי]." ה"שקט" הזה היה באמת נחוץ כאשר הגרמנים תכננו את התקפותיהם על צרפת, בלגיה והולנד במאי. הם רצו לנצל את העובדה שעיני החברות האירופיות יופנו ללחימה במערב אירופה, ויתעניינו פחות בעניינים שקורים בממשל הכללי.
תפקיד מרכזי בתולדות מבצע AB מילאה הוועידה בנושא "אמצעים יוצאי דופן הדרושים להבטחת השקט והסדר בממשל הכללי", שהתקיימה בקרקוב ב-16 במאי 1940. בפגישה השתתפו: הנס פרנק, קרוגר, שטרקנבך, ד"ר ארתור זייס-אינקווארט (מושל בממשל הכללי), ד"ר יוזף ביהלר (מזכיר המדינה בממשל הכללי) והקולונל רודולף פרידריך מולר (מפקד משטרת הסדר בממשל הכללי).
תוכנית ההשמדה המתוכננת מראש, כמו גם חששותיהם של הפוליטיקאים הגרמנים מפעילות המחתרת הפולנית, הביאו לכך שמטרת מבצע AB הייתה לחסל בו זמנית את האליטה ואת חברי תנועת ההתנגדות. 30 ק"מ מצפון מזרח לוורשה, הכפר הקטן פלמירי הפך לסמל של מות הקדושים משתי הקבוצות. כ-1,700-1,800 אזרחים פולנים מתו שם. עם זאת, היו עוד מקומות כאלה, והם היו ממוקמים ממש מחוץ לוורשה – למשל, לאס קבאצקי, לאס סקוצינסקי ווולקה וגלובה. לגבי הפשעים שבוצעו, הם כונו לאחר המלחמה "ההוצאות להורג של טבעת ורשה".
הדיכויים החמורים ביותר בוצעו בוורשה כמרכז החבלה והחתרנות החזק ביותר של מדינת המחתרת הפולנית. לפני ההוצאות להורג הועברו תחילה אנשים רבים לכלא פאביאק. באותה תקופה מקום זה היה מוכן בצורה הטובה ביותר מבחינת ארגון, מיקום ודיכוי לעינויים ומעצר של אסירים פוליטיים. משם נלקחו האסירים לפלמירי במשאיות. כדי לא לגרום לפאניקה או למרד, הם הולכו שולל והותר להם לשאת עמם מטען ומסמכים בעת נסיעה.
נאמר להם שהם הולכים לעבודות כפייה ברייך השלישי או למחנה ריכוז. הודות לסוהרת הפולנית בפאביאק – יאנינה גרושקובה, שגילתה פטריוטיות, ניתן היה להשיג את רשימת האסירים שנלקחו לפלמירי ב-20 ביוני 1940. רשימת האסירים כוללת נציגים מובילים של החיים הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים בפולין, בראשם מאציי רטאי, מייצ'יסלב ניידז'יאלקובסקי, יאנוש קוסוצינסקי והלינה ירושביץ.
לא ניתן לשקול את ההשפעות של פעולה AB במונחים חומריים. המהות של ההפסדים הבלתי הפיכים הקשורים להשמדה המונית של ההנהגה הפולנית משתקפת בצורה הטובה ביותר בציטוט מספרם של מריה רוטקובסקה ואדוארד סרוונסקי, המוקדש לאינטליגנציה הפולנית בתוכניות רצח עם גרמני: "אלה שנהרגו, לא הושלמו, לעתים קרובות רק התחילו להיות בני אדם יצירתיים, מלאי תקוות, רצונות ואפשרויות עצומות, אפילו פרספקטיבות התפתחות לא מוגדרות, קובעים בצורה החמורה ביותר את המכות הנוראיות שנגרמו לתרבות הפולנית על ידי הגרמנים".