באביב 1939 אימנו מומחים פולנים וקציני צבא באנדריכוב, ליד וודוביץ, רוויזיוניסטים יהודים, שנלקחו מארגון הנוער בית"ר, שלימים הפכו לדרג הפיקודי וללוחמים האמיצים של האצ"ל. אנשים ללא הכשרה צבאית הפכו ללוחמי מחתרת וחיילים שיכלו להילחם למען ישראל.
בשנת 1923 נוסד בריגה ארגון חדש של נוער ציוני, בית"ר, שצמח ממילייה של לאומניות יהודיות, בראשות הפעיל הכריזמטי ולדימיר ז'בוטינסקי. בניגוד ל"הגנה" השמאלני, שניסה להשיג את מטרותיו באמצעות דיפלומטיה, הרוויזיוניסטים היו בעד מאבק מזוין עצמאי להקמת מדינה יהודית. בשנת 1934 היו לבית"ר כ-70,000 חברים, כאשר 40,000 מחבריה התגוררו בפולין בין המלחמות, ועד מהרה הפכה ורשה למפקדה של הנהגת הארגון. בשנת 1939, מתוך סך של 100,000 חברי בית"ר, חיו בפולין כ-75% מהחברים.
בחוגי הרוויזיוניסטים הצעירים היהודיים הייתה חיבה לפעילות גופנית. בית"ר ארגנה פעילות ספורטיבית, חוגי התעמלות ואגרוף ומשחקי ספורט קבוצתי. חינוך מקצועי, כמו לימוד חקלאות או מלאכה, היה גם מרכיב חשוב. בנוסף לשיעורי גיבוש, עיצוב אופי הנוער היהודי ברוח הפטריוטיות והצבת האינטרס של העם כולו על פני האינדיבידואליזם והאגואיזם של יחידים, נערך הכשרה סמי-צבאית.
מסמכי התוכנית של בית"ר לא הותירו ספק: "בית"ר עומדת איתנה על העמדה הלגיונרית: היא מחייבת את חבריה ואפילו את כל הנוער היהודי להתאמן בטכניקת השימוש בנשק". בית"ר חיפשה אפוא מקומות ודרכים להיערך למאבק להקמת מדינה יהודית. כתוצאה מכך נוצרו קשרים עם איטלקים שהכשירו צעירים רוויזיוניסטים ב-Civitta Vecchia בשנות ה-30. כמו כן נערכו קורס טיס ובית ספר ימי. אבל היהודים הרוויזיוניסטים מצאו את התמיכה הגדולה ביותר ברעיון ההכשרה הצבאית בקרב שלטונות הרפובליקה הפולנית השנייה, שראו את צורכי הלאומנים היהודים והחליטו משנות ה-30 לתמוך בהם באופן פעיל, אם כי בחשאי מהבריטים.
צעירים מבוגרים שיצאו מבית"ר, הקרויים קשישים, הפכו בהגיעם לגיל שמונה עשרה חברים בארגון ו' ז'בוטינסקי ברית-החייל, וניתנה להם הכשרה צבאית. התמיכה שניתנה לבית"ר ולרוויזיוניסטים על ידי השלטונות הפולניים התקיימה במישורים רבים. זה היה ארגון המיעוטים הלאומי היחיד בפולין שלפני המלחמה שאומן על ידי הצבא הפולני.
במהלך האימונים הצבאיים בפולין שלפני המלחמה למדו צעירים יהודים ירי, קרב פנים אל פנים, הרכבת חומרי נפץ, עקרונות טקטיקה ואסטרטגיית לחימה, מלחמת גרילה, קונספירציה והסחה. ממשלת הרפובליקה הפולנית השנייה פעלה במקביל להרחבת השטח היהודי עם מדבר הנגב. בנוסף, השלטונות הפולניים סיפקו כספים רבים ללאומנים יהודים שרצו לאפשר לאלפי יהודים פולנים לעשות את דרכם למזרח התיכון. זה נבע מאכלוס יתר של עיירות בפולין לפני המלחמה ושאיפות יהודיות להקים מדינה עצמאית בפלסטין. כפי שנזכר ויקטור דרימר, דיפלומט פולני שתמך בפעולה זו: "בשנת 1938 כינסתי ועידה גדולה אליה הזמנתי את כל הארגונים היהודיים. סוכם פה אחד שיש לחפש דרכים שונות להגירה היהודית שהייתה הכרחית".
שיתוף הפעולה של אנשי הימין היהודים עם ממשלת הסנציה הפולנית נבע גם מזיכרון מאבקם המשותף עם הלגיונות הפולניים במהלך מלחמת העולם הראשונה, שגרם לחלק מיהודי פולין, בהשראת המאבק הפולני לעצמאות, לעבור לעמדות השחרור המיליטנטיות ולתמוך במאבק לעצמאות ישראל. הארגון הצבאי הפולני והלגיון הפולני הפכו למודל עבור ז'בוטינסקי ואברהם שטרן ליצירת גופי לחימה משלהם, ואחת הדמויות הנערצות ביותר עבורם הייתה יוזף פילסודסקי, אשר בהלווייתו הגלויה בשנת 1935 השתתפו חברי בית"ר בהמוניהם. לאחר מותו של המרשל, הביאה משלחת יהודית מיוחדת אדמה מתל חי בכד וקברה אותה בצורה טקסית ברגב האדמה של י' פילסודסקי בקרקוב. אהדה זו נבעה לא רק מהדמיון של רעיון הלגיון הפולני לזה של הלגיון היהודי, או יחסו הטוב של פילסודסקי ליהודים, אלא גם – כפי שציינו הרוויזיוניסטים – בשל הרצון של השלטונות הפולניים בסופו של דבר במדינה יהודית.
השלטונות של הרפובליקה השנייה תמכו ברוויזיוניסטים היהודים באופן לא רשמי, בחשאי מבריטניה הגדולה, עמה כרתה פולין ברית ב-1939. הפולנים תרמו כמות גדולה של נשק ותחמושת לציונים-רוויזיוניסטים. למרבה הצער, עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה לא ניתן היה לייצא הכל למזרח התיכון ושארית הנשק והתחמושת הונחה במחסן נסתר בוורשה. במהלך המצור על בירת המדינה בידי הגרמנים, העבירה ליליה שטרסמן, שהשתייכה לאצ"ל, מידע על קיומם של כלי נשק אלו לגנרל ולריאן צ'ומה, שפיקד על הגנת ורשה.
המיומנויות שנלמדו באימונים בפולין שימשו כמה לאומנים יהודים כאשר לחמו במרד גטו ורשה ב-1943, כשהם נטלו נשק נגד הכובשים הגרמנים כחלק מהאיחוד הצבאי היהודי. ניתן לזקוף לזכותם של הרוויזיוניסטים היהודים יצירת מודל חדש של היהודי הבלתי נכנע והלוחם – למען מדינתו ועצמאותו. אידיאל הלחימה למען מדינה יהודית עצמאית שהוטבע בנוער עוד לפני מלחמת העולם השנייה מילא תפקיד חשוב בבנייתה של מדינת ישראל החדשה והחזקה.