היו מעט דמויות כמו יאן שצ'פניק בהיסטוריה של הציוויליזציה האירופית. הוא "איש הרנסנס" של התקופה האחרונה. ההמצאות שלו היו ההקדמה לצילום צבעוני ולטלוויזיה. כמה מהן, כמו האפוד חסין הכדורים, הצילו חיים.

יאן שצ'פניק, שנולד ב-13 ביוני 1872, המכונה לעתים קרובות "אדיסון הפולני", החל את מסע חייו בתנאים צנועים. אמו, מריאנה שצ'פניק, נפטרה במפתיע זמן קצר לאחר לידתו, והותירה אותו בטיפולם של דודתו, סלומה גרדוביץ', ובעלה ווז'ינייץ', עובד Krosno starosty. הוא התגורר בפולין, שהייתה אז תחת כיבוש אוסטרי. יש לזכור כי במאה ה-18 כבשו שלוש המעצמות השכנות (רוסיה, פרוסיה ואוסטריה) את פולין בכוח, הובילו לחיסול המדינה הפולנית, וכי הפולנים חזרו לחירותם ב-1918.

חינוך שהופרע

מגיל צעיר, שצ'פניק הראה צלילות מחשבה וסקרנות לגבי העולם סביבו. הוא התחיל את לימודיו בבית ספר בקרוסנו ולאחר מכן המשיך בבית ספר תיכון ביאסלו. למרות שהיו לו הישגים טובים מאוד במתמטיקה ובמדעי הטבע, הוא נתקל בקשיים עם שפות קלאסיות, מה שהוביל בסופו של דבר לנשירתו מחטיבת הביניים בשנתו הרביעית. עם זאת, בשל הפוטנציאל שלו, הנהלת בית הספר אפשרה לו להחליף מתקני בית ספר.

שצ'פניק עבר לקרקוב, שם סיים את לימודיו בסמינר למורים בשנת 1892. כמורה עבד בבתי ספר בפוטוק, לובאטובקה וקורצ'ינה, שם צבר מוניטין של ממציא, ולעתים קרובות שילב תלמידים בפרויקטים מעשיים ובניסויים במקום שיעורים מסורתיים. בתקופה זו החל להתעניין בצילום צבעוני ובחידושים באריגה.

הוראה הייתה רק ההתחלה

ב-1896 החליט שצ'פניק לעזוב את מקצוע ההוראה ולעבור לקרקוב, שם התמקד בניסויים טכניים בדירה שכורה.

בקרקוב, בתמיכת אגודת האורגים המקומית, החל לעבוד בחנות צילום. שם פגש את לודוויק קליינברג, שהבחין ביכולותיו יוצאות הדופן והפך לפטרונו. ב-1898 נסע שצ'פניק לווינה, שם ייסד את חברת Société des Inventions Jan Szczepanik & Cie יחד עם קליינברג ופרנץ הבריך, מה שאפשר לו להתמסר במלואו לפעילות ההמצאה שלו.

בבירת אוסטרו-הונגריה, שצ'פניק זכה במהירות להכרה, והחידושים שלו באריגה, אופטיקה ואלקטרוניקה משכו תשומת לב בעיתונות. בין 1896 ל-1906, הוא רשם פטנטים רבים הקשורים לתעשיית הטקסטיל, כולל מערכת אריגה הכוללת ייצור שבלונות אוטומטי, שיטות חדשות למכונות ג'קארד וטכניקות לייצור בדים דקורטיביים בשלל צבעים. המצאתו של בד רגיש לאור, המשמש לייצור שטיחי קיר בשיטת הצילום, חוללה מהפכה בשוק זה.

ההמצאות של שצ'פניק הצילו חיים

שצ'פניק היה גם הממציא של האפוד חסין כדורים, המכונה 'שריון שצ'פניק', שהציל את חייו של המלך הספרדי אלפונסו ה-13 בשנת 1901. כהכרת תודה על הישג זה, העניק לו המלך את אות איזבלה הקתולית. שצ'פניק זכה גם להכרה של הצאר ניקולאי השני מרוסיה, שהזמין אותו לסנט פטרסבורג והעניק לו שעון זהב עם יהלומים וסיכה לארוסתו.

גם עבודתו על הטלקטרוסקופ, מכשיר מקדים לטלוויזיה, זכתה להכרה בינלאומית. ההדגמה הפומבית הראשונה של המכשיר התקיימה בווינה, וגרסתו המשופרת, הטלפוט, הוצגה בתערוכה העולמית ב-1900 בפריז.

שצ'פניק היה ממציא רב-תכליתי שעבודתו השפיעה על התפתחות הצילום הצבעוני, הסרטים הצבעוניים, הטלוויזיה, סרטי הקול והטלקומוניקציה. ההמצאות שלו, כמו פסל הצילום ומווסת הטיוטה העצמאי, מעידות על היצירתיות והמיומנות הטכנית יוצאת הדופן של הנסיין הזה. ב-1899 הוא יצר סרטי תמונה קטנים צבעוניים, ותגליותיו שימשו מאוחר יותר את קודאק ואגפא.

עבודת הממציא והצבא

השנים 1898-1902 היו תקופה של עבודה אינטנסיבית ויצירתיות עבור שצ'פניק. הסטודיו שלו בווינה הפך למקום מפגש של תעשיינים אירופאים רבים, והישגיו זכו להערות רבות ולהערכה הן בעולם המדעי והן בעולם הספרותי, כפי שמעידים ביקוריהם של גבריאלה זפולסקה ומארק טווין בסטודיו שלו. הישגיו של הפולני בהמצאות זכו להכרה ברחבי העולם, כולל בארצות הברית ובסין.

למרות תהילתו והכרתו, יאן שצ'פניק נקרא על ידי האוסטרים לשירות צבאי ב-1901, מה שהוביל אותו למצודת פשמישל. שם, נקודה אסטרטגית חשובה למלוכה ההבסבורגית, הייתה לשצ'פניק הזדמנות לעבוד על חידושים כמו טלפון הניצוץ והרובה האוטומטי. אולם שהותו בפשמישל לא הצטמצמה לעבודה מדעית; הוא השתתף באופן פעיל בחיי העיר, שם הכיר את אשתו לעתיד, וונדה דז'קובסקה. בשנת 1902 נישאו בני הזוג בטרנוב.

בין טרנוב וברלין

לאחר החתונה, שצ'פניק עבר לטרנוב, והתגורר בדירת חותנו ברחוב שופן 11. שם, למרות בעיות כלכליות קודמות ופשיטת הרגל של החברה שלו, הוא חידש את פעילות ההמצאות שלו בתמיכת משפחתו, תוך התמקדות בפיתוח צילום צבעוני.

שצ'פניק היה חובב מדע נלהב והייתה לו ספרייה גדולה. הוא גם היה נלהב מטיולי הרים. למרות הישגיו, הוא נשאר אדם צנוע, שלא שם לב לסימני העושר החיצוניים שהביאו לו רעיונותיו החדשניים.

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה בשנת 1918. שצ'פניק חילק את זמנו בין טרנוב לברלין, שם המשיך במחקריו. למרבה הצער, חייו נקטעו בשל מותו בטרם עת בשנת 1926 מסרטן. הוא הותיר אחריו מורשת מרשימה בטכנולוגיה, שאושרה על ידי פטנטים רבים.