ולדיסלב נתנזון היה מרותק ממדעים מגיל צעיר. כבר בגיל 16 הציג מאמר מקיף "ערך כימי והמגוון שלו" בפגישה של אגודת המדעים בפריז. משם והלאה פרסם תריסר מאמרים מדעיים בשנה בכתבי עת רבים בפולין ומחוצה לה.

ולדיסלב נתנזון נולד ב-18 ביוני 1864 בוורשה למשפחה מיוחסת של בנקאים ותעשיינים ממוצא יהודי. אביו לודוויק היה לא רק רופא ידוע, אלא גם פעיל חברתי שכיהן כנשיא הקהילה הדתית היהודית בוורשה במשך 25 שנה. הודות למאמציו של לודוויק נתנזון, נבנו בית חולים יהודי ובית הכנסת הגדול ברחוב טלומצקי. הוא גם יזם את הקמת הספרייה היהודית המרכזית ובניית בניין חדש לקהילה היהודית.

לאחר שסיים את לימודיו בתיכון החל ולדיסלב ללמוד פיזיקה ומתמטיקה בסנט פטרסבורג, ולאחר מכן המשיך את לימודיו בקיימברידג', בגלזגו ובדורפט (כיום טרטו, אסטוניה). הוא השלים ברצף תואר שני ודוקטורט בפיזיקה. לאחר שהציג את עבודת התזה שלו בשנת 1891, נתנזון הפך להיות קשור באופן קבוע עם האוניברסיטה היגילונית, שם מילא תפקידים חשובים נוספים. בשנת 1922 הוא הפך לרקטור האוניברסיטה היגילונית ורכש שלוש חלקות בנייה נרחבות משלטונות העיר קרקוב, כולל חלקה עבור הבניין החדש של הספרייה היגילונית.

התפוקה המדעית של נתנזון היא עצומה: כ-240 עבודות, מתוכן 82 מדעיות לחלוטין. החוקר עסק בנושאים רבים, כולל תרמודינמיקה, הידרודינמיקה של נוזלים צמיגיים ותורת תופעות הדיפוזיה, מכניקת גלים, אופטיקה גיאומטרית, אופטיקה אטומית, מכניקת קוונטים ותורת החלקיקים היסודיים. הוא חקר את מעבר האור דרך גזים. בנוסף, הותיר אחריו עשרות עבודות ספרותיות.

הוא היה משוכנע בצורך לשלב הישגים מתחומים מדעיים שונים ולאחד את המדע עם חיי היומיום. נתנזון הוקסם מספרות, היסטוריה ופילוסופיה. הוא כתב חיבורים על תולדות הפילוסופיה המדעית ועל חיי יוצריה. הוא עסק גם בשייקספיר והוקסם מהמדע האלכסנדרוני והערבי. הוא קידם את הידידות בין הומניסטים לנטורליסטים והגן על האופי ההומניסטי של האוניברסיטה היגילונית כולה. בין חבריו היו אלברט איינשטיין, מקס פלאנק, הנריק סינקייביץ', יאצק מלצ'בסקי ועוד מדענים ואמנים רבים אחרים. הוא נפטר בקרקוב ב-26 בפברואר 1937.