כיום נשכח  למדי, פיוטר צ'וינובסקי היה סופר ידוע מאוד בזמנו. עבודותיו מתארות את האליטה הפולנית ברגעים קריטיים בהיסטוריה (מרד ינואר, מהפכת 1905, המלחמה הפולנית-בולשביקית), את חיי היומיום שלה בתחילת המאה ה-20 ובתקופה שבין המלחמות.

בהסתמך על זיכרונותיו, תיאר פ. צו'ינובסקי גם את עולמם של ילדים ממשפחות בעלות קרקעות. איך נראו חופשות שבילו באחוזות האצילים?

מדי שנה היו קבוצות ילדים מדנקוב. מדי אביב מכתבים מקרובים וקרובים רחוקים הודיעו לדודה מריניה על הגעתם הקרבה של פעוטות בגילאים שונים, ותמיד "עם תיקונים" או "ללא קידום" ("Kij w mrowisko" ["מקל בתל הנמלים"] 1923).

מורה הועסק בחופשה עבור ה"שובבים" וה"פרחחים" הללו. מיום שני בבוקר ועד שבת בצהריים הוא לא זכה להערכה רבה מצד התלמידים. הבנים העדיפו לגנוב אגסים במטעים המקומיים, לטפס על עצי הטיליה הגבוהים ביותר, לשחק באינדיאנים או אפילו – "לירות" באקדחים שנגנבו ממשרדו של האדון (דבר שנחשב כעבירה פחותה מניסיון לתת הצהרה לאומנת). עם זאת, בשבת אחר הצהריים, הכבוד למורה גדל במהירות. הסיבה לכך הייתה שבאותו יום הוא היה אומר למושל "מה היה מיועד למי", כלומר את מי צריך להעניש יותר ואת מי פחות, אבל תמיד עם מקל "בדרך פטרנליסטית". עם זאת, החוויות הכואבות הללו נשכחו במהרה, במיוחד כשהדודה הייתה מציעה צלחת פטל או אוכמניות כנחמה.

תיאור הקיץ של פיוטר צ'וינובסקי על הבילוי באחוזה הכפרית מזכיר את יצירותיו של קורנל מקושינסקי. יצירותיהם של סופרים אלה, בין יתר העדויות, מאשרות את המשך הארוך של תרבות האצילים הפולנית. ההיסטוריון והעיתונאי מיקל רולה (1865-1932) קבע כי הקשרים המשפחתיים, השכונתיים והחברתיים של בעלי האחוזות הביאו לכך שניתן היה לנסוע בחופשיות (כמעט ללא כסף), כפי שאמרו אז, עם "גרר" מקצה אחד של פולין לקצה השני, תוך ניצול הכנסת האורחים של אחוזות שונות. זה אפשר לתלמידים מבוגרים יותר ולסטודנטים לבלות חופשות בלתי נשכחות.