בסוף אוגוסט 1980 נאלצו השלטונות הקומוניסטיים בפולין לחתום על הסכמים עם ועדים המייצגים עשרות אלפי עובדים שובתים. ויתורים אלה של הרשויות עוררו את עליית איגוד "סולידריות". אולם לפני ההפגנות שהתרחשו בחופי פולין ובשלזיה, חודש קודם לכן ביולי 1980, החל גל שביתות בשווידניק וסחף את אזור לובלין.

שווידניק הייתה עיירה ליד לובלין, עם אוכלוסייה של 30,000 תושבים בשנת 1980. רובם היו קשורים באופן מקצועי ל-Wytwórnia Sprzętu Komunikacyjnego PZL (WSK PZL) Świdnik, מפעל לייצור מסוקים ואופנועים. השביתה במפעל פרצה באופן בלתי צפוי לחלוטין עבור הרשויות ב-8 ביולי 1980. תיאורטית, היא נגרמה מעליית מחירי הארוחות בקנטינה של המפעל, ולכן דובר בציבור כי מחאת העובדים "החלה עם צלעות בשר" שכן מחירן עלה ב-60%. עם זאת, זה היה רק ​​הניצוץ באופן המילולי של הדברים. הסיבות האמיתיות למחאה היו רחבות בהרבה. לטענת העובדים, השלטונות לא לקחו בחשבון את צרכיהם החברתיים, היה ארגון עבודה לקוי, והעובדים דרשו גם לשלול מפעילי המפלגה הקומוניסטית, ממנגנון הכוח ומבעלי התפקידים פריבילגיות בגישה למותרות ולסחורות קצובות שלא היו זמינות לרוב האוכלוסייה.

למרות לחצים רבים מצד השלטונות, בצהרי ה-8 ביולי 1980, כלומר 3 שעות לאחר תחילת המחאה, 3,000 עובדים כבר שבתו ב-WSK PZL מתוך סך של 9,000 עובדים. כתוצאה מהתנגדות המוחים, נאלצו השלטונות הקומוניסטיים לנהל משא ומתן. הוא התקיים ב-11 ביולי 1980. הם סיימו את השביתה בחתימה על הסכם המעניק לעובדים העלאות שכר והיצע משופר של חנויות בשווידניק. השלטונות גם הבטיחו לא להטיל השלכות על השובתים. דרישות אחרות היו אמורות להיענות בהדרגה.

שביתת שווידניק סימנה את תחילתו של גל הפגנות באזור לובלין, הידוע בשם לובלין יולי 1980. לקחו בו חלק כ-40,000 עובדים מלמעלה מ-150 מפעלים. למרות שהשלטונות הקומוניסטיים ניסו להסתיר את עובדת ההפגנות ההמוניות משאר המדינה, הן הפכו להקדמה לשביתות באוגוסט 1980, שהולידו את תנועת "סולידריות".