ראשיתו של בית החולים האוונגליסטי, שנוהל על ידי הקהילה האוונגליסטית-אוגסבורגית של סנט טריניטי מתוארכת לשנות ה-30 של המאה ה-19. במשך למעלה ממאתיים שנה בית החולים היה ממוקם בכיכר שבין הרחובות כרמליצקה ומילנה, תחילה (עד סוף המאה ה-18) ליד בית קברות.

תקופת החלוקה התבררה כזמן התפתחות בית החולים. המתקן הורחב והובאו מומחים מוכשרים לשיתוף פעולה. אחד הרופאים הפולנים המפורסמים ביותר, טיטוס כלובינסקי (1820-1889), שהיה מוכר בעולם בהצלחותיו במלחמה בכולרה במהלך המגיפה שתקפה את ורשה באמצע המאה ה-19, החל את דרכו שם ולאחר מכן עבד שנים רבות.

גם הדיאקוניסות, שטיפלו בחולים, היו בעלות השכלה מקצועית (בתחילה בחו"ל). זה היה חדשני באותה תקופה, משום שלפני האחות ה"מודרנית" הראשונה, פלורנס נייטינגייל האנגלית (1820-1910), סיעוד לא היה מקצוע מכובד והאחיות בדרך כלל לא הוכשרו באופן הולם.

בשנים הראשונות של הרפובליקה הפולנית השנייה, בזמן המלחמה הפולנית-בולשביקית, פעל בית החולים האוונגליסטי כבית חולים צבאי.

במלחמת העולם השנייה הוקם בסביבה הקרובה גטו יהודי. כפי שנזכרה אחת האחיות בשנות ה-80:

"היהודים באו אלינו לכל מה שהם היו צריכים".

למרות האכזריות של הכובש הגרמני, שהנהיג עונש מוות בפולין על סיוע לאוכלוסייה היהודית בכל צורה שהיא, צוות בית החולים השתדל מאוד לדאוג ליהודים. בקנאות יתרה הם נלחמו על חייהם של הצעירים ביותר והעניקו להם לא רק סיוע רפואי.

"שלחנו ילדים ללא ליווי לאחר טיפול בבית החולים למשפחות שהציעו להם מחסה".

כאשר באביב 1943 חיסלו הגרמנים סופית את גטו ורשה, בית החולים נסגר. העבודה אורגנה בבניין הרבה יותר צנוע ברחוב קרולבסקה. במהלך מרד ורשה עבר המתקן לרחובות שפיטלנה ומוקוטובסקה, ופעל כבית חולים מחתרתי.

המוסד הפסיק את פעילותו עם נפילת מרד ורשה והניסיונות להפעילו מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה כשלו.