כשהתבונן בהתפתחות של בוריסלב (כיום באוקראינה) במחצית השנייה של המאה ה-19, השווה אותה יוזף רוגוש (1844-1894), סופר ומוציא לאור גליציאני נשכח, ל"עשב שוטה וכיב נורא בכרי דשא מוצפים בשמן". ההערכה חסרת הרחמים של העיירה נבעה מהתבוננות בדינמיקה ובהתפתחות הבלתי מבוקרת שלה, שהפכה בסוף המאה ה-19 למרכז אגן הנפט בוריסלבסקו-דרוהוביצקי. מחפשי רווחים מהירים הגיעו לשם מכל עבר, בתקווה ש"זהב שחור" או "דם שחור", כפי שכונה נפט, יהפוך אותם לעשירים. ואכן, יותר מ"מלך" אחד של נפט חי בבוריסלב ובסביבתה.

העיירה הייתה מכוסה במאות מגדלי קידוח, מוקפים במבוך של טנקים מכל מיני סוגים ורשת צינורות. הייתה צחנה חזקה על אדמת בוריסלב, שהייתה מלאת חורים כמו מסננת, מכיוון שאיש לא הגביל את הקידוח באדמה ובניית בארות הנפט. מדי פעם קרו פיצוצים, שריפות וכל מיני תאונות. לאף אחד לא היה אכפת מבטיחות בעבודה, ואנשים מתו תכופות. בנובמבר 1905 נשרפו לא פחות מ-20 פירים, אפילו נהר טיסמניצה שזרם בעיירה עלה באש, ולהבות האש נראו גם בסמבור הרחוקה. בביקור בבוריסלב המשורר הפולני המפורסם, ליאופולד סטאף (1878-1957) כינה אותה "פרוזדור הגיהינום של דנטה באחד ממכתביו".

אחת השריפות הגדולות ביותר, שנגרמה מפגיעת ברק, פרצה בשנת 1908. לקח ארבעה חודשים עד לכיבויה, כי הפתרונות הטכניים לא אפשרו לכבות את האש במהירות. מאות עובדים נאלצו להשתמש באתי חפירה כדי לכבות את התהום הבוערת בערמות אדמה. הספציפיות של עבודה זו תוארה בדוח שנכתב על ידי עיתונאי המלחמות הפולני מלכיאור ונקוביץ' (1892-1974). הוא שם לב לכך שבמשך שנים ביצעו את העבודה הזו בעיקר הלבאקים מבוריסלב, רובם יהודים.

מקצוע הלבאק התחיל בימי הביניים. היום קשה להסביר במדויק את מקור שם המקצוע. הוא כנראה בא מהפועל בשפה האוקראינית "לבאטי", כלומר לאסוף. הלבאק אסף כתמי שמן מוגלתיים ב"מלכודות", כלומר חפר בורות אדמה בהם הצטבר שמן. הם נקראו לעתים קרובות גם משמנים, חבלנים ואנשי שמן.

עם הזמן החלו לעבוד במקצוע זה בבוריסלב רק היהודים העניים. תשומת הלב של הצופים נמשכה במיוחד על ידי השיטה הפרימיטיבית וחסרת היעילות של תפיסת השמן הגולמי עם מברשת שיער סוס שספגה את הנוזל. לאחר מכן השמן היה נסחט לתוך דלי המחובר למנשא. עבודה זו הייתה קשה מאוד, לפעמים הושג שמן אפילו משלוליות. הלבאקים היו תמיד מלוכלכים ומלאים בשמן. הם משכו את תשומת לבו של הצלם המפורסם וילהלם ראס (1873-1934) מבוריסלב-דרוהוביץ' שצילם תמונות רבות.

למרות שהלבאקים היהודים היו עניים, תושבי בוריסלב כיבדו אותם ואף חיבבו אותם והעריכו את עבודתם הקשה. הלבאקים זכו להערכה גבוהה ביותר כשהחליטו להצטרף למאמצי הכיבוי.