בסתיו 1943 צ'סלב בז'זינסקי היה בן 11. הוא בדיוק חזר הביתה מבית הספר כשהבין שהבקתה שלו בכפר גוטנוב מוקפת בכ-20 גרמנים שהגיעו ממרקוזוב או מגרבוב. כשראו אותו הכובשים, הם שאלו את הילד על הוריו, כיוון שאיש לא היה בבית. כאשר הצביע על כך שסוזנה אמו שהתה אצל השכנים פיירוגי, הם תפסו אותה, לקחו אותה לביתה וירו בה שם, והציתו את כל הבית. היא מתה בגלל שעזרה ליהודי בשם וולווה. לפני המלחמה הוא היה חוכר פרדסים ליד גוטנוב.

לפני מותה האישה עונתה. תחילה היא נשאלה היכן היא שמרה את הנשק, ולאחר מכן לגבי הסתרת היהודי והשכנים שגם עזרו לו. באותו זמן נהפך הבית בחיפוש אחר היהודי הנמלט. אחר כך הורו הגרמנים לצ'סלב להוביל אותם לעליית הגג, לדיר החזירים ולרפת – "לכל מקום נכנסתי קודם, ורק אז הגרמנים עקבו אחריי, כל אחד מהם עם אקדח, מוכן לירות", נזכר הילד.

הגרמנים לא מצאו איש בבית בז'זינסקי. כשהבינו ש"הביקור" שלהם היה לשווא, תחילה היממו את צ'סלב מרוב כעס, הפילו אותו ארצה, ולאחר מכן ירו כמה יריות בחזה של אמו. "ראיתי את הריאות בחוץ" – כך הוא זכר את הסצנה הדרמטית הזו. במקביל הציתו הגרמנים את הבית וירו בתוך הבקתה מהחצר. זה היה אז, בשניות האחרונות לחייה, כאשר סוזנה הצליחה לפנות לצ'סלב, ואמרה בשקט: "בן, אם אתה יכול, ברח, כי אני כבר לא יכולה".

צ'סלב, מונע מיצר החיים, קפץ מהחלון בין עשן הבית הבוער, התחבא מאחורי שיח יסמין, ואז רץ אל גבול השדה ונפל שם, בעודו מאבד את הכרתו. כשראו ילד נמלט, הגרמנים ירו לעברו מספר יריות במחשבה שהם הרגו אותו. הכדורים פילחו את צווארו מתחת לעצם הבריח, ועפו החוצה מתחת לבית השחי הימני, ופגעו בעצב של הילד, אך לא הרגו אותו.

לאחר עזיבתם של הגרמנים, נמצאה צ'סלב על ידי משפחת פיירוגי. הם העבירו אותו לביתם וביקשו מהסנדקית שלו שתדאג לו במשך כמה שנים לחינוך והבראה.

למעשה, סוזנה לא שמרה על וולווה היהודי בביתה, אלא סייעה לו בכך שהציעה אוכל. היא לא הייתה היחידה שנתנה תמיכה. כל הכפר גוטנוב עזר לפליטים היהודים מהגטו עם מזון, ורבים מהם מצאו מחסה ביער ז'ארי הסמוך.