רוב הפולנים מכירים את אלכסנדר קמינסקי כמחבר הספר "אבנים על הסוללה", כיום ספר לימוד בבית הספר. הביוגרפיה החיה שלו יכולה לשמש גם כעלילה של רומן עליו.
קמינסקי נולד ב-28 בינואר 1903 בוורשה. משפחתו נשלחה לקייב ולאחר מכן לערים אחרות ברוסיה הצארית. כשהיה בן 7 נפטר אביו, וזמן קצר לאחר מכן איבד קשר עם אמו, לאחר שהלך לאיבוד בתחנת רכבת. הוא נפגש איתה רק שנים אחר כך בפולין החופשית. באומן הוכנס להשגחת דודו, שנהרג במהלך הפוגרומים בעיר זו.
כבר בגיל 13, קמינסקי נאלץ לקבל עבודה כשליח בבנק. באומן, בה היה ריכוז גדול של פולנים, הייתה תנועת צופים פולנית, שאליה הצטרף קמינסקי ב-1918, שעלה במהירות לתפקיד ראש סיירת הצופים, ואחר כך לתפקיד שליש, ראש צוות ומפקד קן.
ב-1921 חזר אלכסנדר לוורשה, שם, לאחר שסיים את בית הספר התיכון, החל ללמוד היסטוריה ולעבוד בפנימייה בפרושקוב. שם המשיך בקריירת הצופים שלו, עלה לדרגת מפקד צופים וקיבל את הנהגתם של שני צוותי צופים שם, כדי להיות מפקד גדוד פרושקוב בשנת 1925. מאוחר יותר מילא תפקידים כמו מפקד מנהיג אזור מזוביה של אגודת הצופים וראש מחלקת הצופים במטה הצופים. הוא קשר את חיי הצופים הנוספים שלו עם תנועת הצופים, פרסם עבודות מתודולוגיות רבות וכן הנחה בתי ספר וקורסים למחנכים של הצעירים.
קמינסקי חווה את פרוץ מלחמת העולם השנייה בשלזיה, שם ניהל מרכז צופים. כבר באוקטובר 1939 החל להשתתף בפעילות המחתרת, והפך לחבר בפיקוד של הדרגות האפורות, ארגון צופים מחתרתי. הוא פרסם ספרים ("המשחק הגדול" ו"מנהיג. מדריך למנהיגי יחידות זאווישה", ו"אבנים על הסוללה"), וכן מאמרים רבים בכתבי עת מחתרתיים. הוא גם היה המייסד של ארגון החבלה הקטנה "וואוור".
הוא השתתף במרד ורשה כעורך "עלון המידע". לאחר תום המלחמה קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה ולאחר מכן הוענק לו תואר פרופסור. בהפרעות עקב דיכוי פוליטי, הוא הרצה באוניברסיטת לודז', כל הזמן קשור לחיי הצופים. הוא עוטר פעמים רבות, בין היתר במדליית "חסיד אומות העולם".
הוא נפטר ב-15 במרץ 1978, ונקבר לצד גיבורי "אבנים על הסוללה" ברובע גדוד הצופים "זוסקה" בבית העלמין הצבאי פובזקי בוורשה.