חיילים פולנים בפיקודו של תדיאוש קושצ'יושקו הביסו את הצבא הרוסי החמוש ב-4 באפריל 1794. חוליות האיכרים ביצעו מתקפה הרואית על הארטילריה הרוסית בנחישות עצומה ובאומץ. 

האימפריה הרוסית במחצית השנייה של המאה ה-18 כבשה את שטחי פולין. צעד אחר צעד, הצארית הרוסייה קתרינה השנייה ביקשה להכניע את פולין באלימות צבאית. הדבר עורר התנגדות של פולנים שלא רצו לחיות בשבי הרוסי.  

אחד מסמלי התנגדות זו היה מרד קושצ'יושקו (1794) שהובל על ידי תדיאוש קושצ'יושקו – המפקד העליון של הכוחות החמושים הלאומיים, גיבור פולני שנלחם גם למען עצמאותה של ארצות הברית. הוא ביקש מהאיכרים להשתתף במרד האנטי-רוסי והם השיבו בחיוב. זה התחיל את תהליך הרחבת המודעות של האזרחים להכללת מדינת איכרים גדולה, אך עד אז מוכה. עם זאת, תהליך הדמוקרטיזציה האיטי נעצר על ידי המונרכיות האבסולוטיות השכנות: פרוסיה, אוסטריה ורוסיה. 

חרמשים מול תותחים  

הכוחות בראשות קושצ'יושקו רצו לשחרר את פולין מהכיבוש הרוסי והחלו בצעדתם מדרום לצפון. הצבא הרוסי, בפיקודו של הגנרל אלכסנדר טורמסוב, פגש את החיילים הפולנים על הכביש ליד רקלביץ. הצעד הראשון נעשה על ידי הרוסים וגרם לאבידות גדולות בצבא הפולני. המצב נראה רע וקושצ'יושקו החליט לכוון את כוחות האיכרים חמושים בחרמשים למרכז הכוחות הרוסים. האיכרים מיהרו באומץ אל כוחות הארטילריה ותפסו תותחים, ואיפשרו רק למחלקה אחת לפעול. 

וויצ'יץ' ברטוס הגיע ראשון לתותחים הרוסים. האגדה מספרת שהוא כיסה את הפתיל של התותח בכובע שלו ועצר את הירי. הוא מונה לנושא דגל על ​​מעשה אמיץ זה. זאת ועוד, הוא שוחרר מהצמית וקיבל את רכוש הבית בו התגורר. 

הניסיון האחרון להציל 

הקרב על רקלביץ הסתיים עם הניצחון הפולני ב-4 באפריל 1794, ומתנדבים נוספים הצטרפו למורדים שלחמו גם נגד פרוסיה (מרד פולין הגדול). למרות קרבות הרואיים, מרד קושצ'יושקו הסתיים בכישלון. אף אחת מהמדינות, כולל צרפת, לא עזרו לפולנים במאבק על מולדתם ולבסוף הם הובסו על ידי האימפריאליזם הרוסי.