הנריק ויניאבסקי, כנר, וירטואוז ומלחין, הידוע כ"פגניני הפולני", נחשב לאחד המוזיקאים המפורסמים של המאה ה-19. הוא זכה בתהילה הודות לכישרון ולחינוך שקיבל מגיל צעיר, כמו גם למחויבות של אמו, רגינה לבית וולף, ולחריצותו של אביו, תדיאוש נפוליאון ויניאבסקי.
אביו של המלחין לעתיד, ת.נ. ויניאבסקי, או למעשה טוביאס הלמן, הגיע ממשפחה יהודית ענייה והפך לאחד הרופאים המפורסמים ביותר בממלכת פולין תחת שלטון רוסי ישיר. הודות למקצועו הרווחי, הוא הצליח להעניק לילדיו חינוך התואם את הסטנדרטים העולמיים של אותה תקופה.
טוביאס הלמן נולד ב-1791 בוויניאבה, פרבר של לובלין המאוכלס ביהודים. אביו, הרשק מאיירביץ', היה ספר. טוביאס הצעיר נאלץ לרכוש השכלה בכוחות עצמו. בחטיבת הביניים ולאחר מכן בוורשה הוא התפרנס מהוראה. כנראה סטניסלב סטשיץ היה זה שעזר לו למצוא לקוחות עשירים. בתחילה, טוביאס תכנן עבודה פקידותית, אבל כשהתברר שזה בלתי אפשרי, הוא החליט להיות רופא.
הוא למד באוניברסיטת ורשה, השיג תואר שני ברפואה וכירורגיה וכן בפילוסופיה. בשנת 1828 הוא הוטבל בקהילת הקתדרלה של יוחנן הקדוש בלובלין, מה שאמר שהיה עליו להחליף את שמו. הוא בחר גם בשם המשפחה החדש ויניאבסקי בגלל מקום הולדתו. הוא ניהל קליניקה פרטית, עבד כרופא בבית סוהר וגם היה רופא מחוזי.
ויניאבסקי השתתף במרד נובמבר ולאחר נפילתו ליווה את הכוחות שעזבו לפרוסיה, וסיפק להם טיפול רפואי. על הישגיו בתקופה זו הוא זכה פעמיים בעיטור ה-Virtuti Militari Cross.
במסגרת חנינה בשנת 1832, הוא חזר ללובלין, שם עבד במוסד לבריאות הנפש והקים את בית החולים סנט ג'וזף למחלות זיהומיות, וכן מילא תפקידים אדמיניסטרטיביים כרופא. הוא גם פרסם ב"Medical Weekly". הוא זכה ב"15 שנים של שירות ללא דופי", והפך זכאי להגיש בקשה לוועדה הממשלתית של ממלכת פולין לאצולה תורשתית (אשר עוברת הלאה בין גברי המשפחה). עם זאת, בקשתו נדחתה.
הוא היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה, אמו של הרופא תדיאוש ויניאבסקי, באה ממשפחה יהודית מתבוללת. אשתו השנייה, רגינה לבית וולף, הייתה בתו של רופא מוורשה. אחד מאחיה היה פסנתרן והשני מלחין. לתדיאוש ולרגינה היו שבעה בנים, שלושה מהם מתו בילדות המוקדמת.
הנריק, וירטואוז הכינור לעתיד, נולד ב-10 ביולי 1835 בלובלין. למשפחת ויניאבסקי היה בית דירות בכיכר השוק, ובתקופה מסוימת התגוררו גם בקרקובסקי פז'דמיישצ'י. כפי שנזכר אחד האחים ויניאבסקי, האב היה אורח נדיר בבית, היה לו אופי קשה למדי, ומסיבה זו, גידול הילדים הפך למשימה כמעט בלעדית של האם. תחת השפעתה, הכישרון המוזיקלי של הנריק החל לצמוח במהירות. הוא קיבל את שיעורי הכינור הראשונים שלו ממורי לובלין, אך בגיל שמונה הוא קיבל מלגה ממשלתית ונסע ללמוד בפריז. הוא סיים את לימודיו בקונסרבטוריון בגיל 11 והיה הבוגר המצטיין באותה שנה.
הנריק ויניאבסקי טייל הרבה. כמוזיקאי צעיר הוא הופיע בפריז, הלסינקי, רוול (טאלין), דורפט (טארטו), ריגה, דרזדן, ברלין, המבורג, וינה. הוא הפך לחביב הקהל בסנט פטרבורג. כמוזיקאי ידוע, הוא הופיע בארצות הברית, קנדה, מקסיקו וקובה, וערך סיבוב הופעות שכלל מספר מרשים של 215 קונצרטים בשמונה חודשים. היום מתבדחים על כך שהוא היה הגלגול השני של ניקולו פאגניני.
הנריק זכר גם את הקהל הפולני. הוא הופיע בוורשה ובפוזנן, שם הופיע בקונצרטים עם אחיו יוזף, נגן פסנתר. שהותם של האחים בפוזנן בין השנים 1854-1878 הפכה להזדמנות לבטא את רגשותיהם הפטריוטיים של תושביה, אז תחת החלוקה הפרוסית. משפחת ויניאבסקי זכורה עד היום לתושבי פוזנן. החברה למוזיקה ע"ש הנריק ויניאבסקי בפוזנן מארגנת את תחרות הכינור הבינלאומית על שמו מאז 1935. האחים מונצחים גם באמצעות לוח זיכרון על בניין הבזאר של פוזנן.
בשנת 1876 אובחן הנריק ויניאבסקי כסובל ממחלת לב. באותה תקופה הוא התרכז בהוראה בקונסרבטוריון בבריסל ובהלחנה. הוא הלחין יצירות רבות קודם לכן, גם בילדותו. היו שסברו כי היצירות הראשונות ששימחו את הקהל בסנט פטרסבורג לא היו יצירה שלו, אלא נוצרו בשיתוף עם מוזיקאים מפריז. נטען שהם תיקנו את יצירותיו של הנריק בהוראת אימו, שליוותה את בניה לצרפת. השאלות הללו נותרו ללא תשובה עד היום, אבל בטוח שנוכחותה של רגינה ויניאבסקה בפריז הועילה מאוד להתפתחות האומנותית של ילדיה. בעודה מנהלת בית פתוח, הגברת ויניאבסקה הכירה לבניה מוזיקאים צרפתים מפורסמים, כמו גם פולנים בהגירה הגדולה, ביניהם אדם מיצקייביץ'. להנריק הייתה גם הזדמנות לפגוש את פרידריק שופן.
הנריק ויניאבסקי התחתן בשנת 1860 עם נערה אנגלייה, איזבלה המפטון, אותה פגש בפריז שנה קודם לכן. אביה סירב בתחילה לנישואי בתו עם האמן, אך הייתה שמועה שהוא שינה את דעתו לאחר ששמע את אגדה שהלחין עבורה בעלה לעתיד. לזוג היו חמישה ילדים.
הנריק ויניאבסקי נפטר בשנת 1880 בבית חולים במוסקבה, שם טופל למחלת לב.