המריהוויטיזם היא דת נוצרית, אך ורק פולנית. מקורותיה חוזרים לנזיר הקפוצ'יני הונורט קוז'מינסקי והנזירה מריה פרנציסקה קוזלובסקה. לאחר מרד ינואר (1863), בשל המדיניות האנטי-קתולית של רוסיה, החל קוז'מינסקי לארגן מפגשים דתיים סודיים שנקראו "מקומות מסתור", וקוזלובסקה, לאחר תגליותיה בסוף המאה ה-19, פיתחה אותם לקהילה נפרדת ובסופו של דבר לדת שאינה מוכרת על ידי הוותיקן.

במהלך מלחמת העולם השנייה, המריהוויטים, שהתגוררו באזור מינסק מזובייצקי, סיפקו תמיכה משמעותית ליהודים, למרות שזו נותרה קהילה דתית קטנה יחסית של 50 אלף מאמינים בלבד לפני 1939. הם עזרו ליהודים מינדז'יוב, וישניובה וצגלוב.

בשנת 1942, הנזירה מקרינה (נטליה סיוטה), שהתגוררה לבדה בינדז'יוב, שימשה כאפוטרופוסית והמארחת של הקפלה המריהוויטית, והחלה בשיתוף פעולה עם המועצה לסיוע ליהודי ז'גוטה. היא נפגשה עם הפעיל יוליאן גרובלני (1893-1944) – יושב הראש הראשון של ז'גוטה. היא עזרה ליהודים בכך שסיפקה להם מזון וכסף. באותה תקופה גר גרובלני בשם בדוי בצגלוב, ליד הדרך המובילה לינדז'יוב. מקרינה הצילה בעצמה קרובי משפחה של פרופ' לודוויק לנדאו (1902-1944), ש"דברי הימים של שנות המלחמה והכיבוש" שלו שפורסמו לאחר המלחמה זכו לפופולריות רבה בקרב הקוראים. היא גם הצילה את חייו של יאן הימילסבאך (1931-1988) – שחקן פופולרי בפולין.

היהודים קיבלו עזרה גם מהרוזן ווז'ינייץ רוזטבורובסקי ליד וישניובה. הייתה שם קהילה מריהוויט גדולה ומשגשגת וכן מנזר. לאחר המלחמה נזכר בנו של הרוזן: "פעמים רבות ראיתי את האנשים נותנים אוכל מהמטבח ליהודים שבאו תמיד כל כך בעדינות, אני זוכר זאת. הם ידעו בדיוק מתי לבוא, מתי בטוח לא לפגוע בנו". הרשת של גרובלני פעלה גם כאן, והוא ביקר בקהילה זו מדי פעם. הרוזן רוזטבורובסקי הושבע גם בצבא הבית, ובמרתף הכנסייה היה בית חולים לפרטיזנים מקומיים. למנזר המריהוויטי בעיירה הסמוכה צגלוב היו אמצעים דומים עבור יהודים ולפרטיזנים.

נכון להיום חיים בפולין כ-25 אלף מאמיני המריהוויטיזם.