ב-15 באוקטובר 1941, בשטח פולני כבוש, הוציאו הגרמנים צו שאיים בעונש מוות ליהודים המתגוררים מחוץ לגטאות, וכן לפולנים המספקים להם סיוע.
לאחר כיבוש פולין ב-1939, שילבו הגרמנים חלק מאדמותיה ישירות ברייך השלישי. ממשל כללי (GG) נוצר מהשטחים הנותרים של המחוזות לשעבר קיילצה, לובלין וקרקוב, וחלק מהמחוזות ורשה ולודז'. אדולף היטלר מינה את הנס פרנק כאחראי על הגוף המנהלי החדש הזה. בתוך קוואזי-מדינה זו, הגרמנים נקטו בעקביות במדיניות שמטרתה גרמניזציה של האוכלוסייה המתגוררת בה. ההשכלה הגבוהה בוטלה ואוכלוסיית ה-GG הייתה אמורה להפוך לכוח עבודה זול, אם לא בחינם. רכוש נבזז בהיקף עצום. כבר מההתחלה נהרסו או נלקחו אנדרטאות תרבות פולניות.
באזורים הכבושים על ידי הרייך השלישי חיו 61% מהיהודים בפולין לפני מלחמת העולם השנייה. הם הפכו לקורבנות של מדיניות הגזע הגרמנית, שכיוונה להשמדתם המוחלטת. זה יושם בשלבים. כבר בתחילת הדרך החלו הנאצים לבודד יהודים מיתר האוכלוסייה על ידי יישובם מחדש בגטאות, או באזורי מגורים יהודיים, כפי שכונו לעתים קרובות בתעמולת הכיבוש. הראשון שבהם, בפיוטרקוב טריבונלסקי, הוקם כבר באוקטובר 1939, ואחריו הוקמו אחרים. לפי מחקרים של היסטוריונים, הגרמנים יצרו כ-400 גטאות ב-GG. התנאים בהם הלכו והחמירו מחודש לחודש, עם רעב ומחלות בהיקף גדול, שהיו הגורם לשיעור התמותה הגבוה של האוכלוסייה, במיוחד בוורשה. כל זה גרם ליהודים רבים לבקש עזרה מפולנים ממה שכונה הצד הארי.
ב-15 באוקטובר 1941 הוציא הנס פרנק צו שהגדיר עונש מוות ליהודים הבורחים מהגטאות, וכן לפולנים שנותנים להם מחסה. צו זה הובהר והוחמר מאוחר יותר, ויישומו הנרחב הגיע בשנת 1942. האחריות על הסיוע ליהודים השתרעה גם על, כלשון הצו, "מסייעים", שמשמעותה בפועל הייתה אחריות לבני משפחה של אנשים שנותנים מחסה לאוכלוסייה היהודית.