במהלך מלחמת העולם השנייה נרצחו משפחות פולניות רבות על ידי הגרמנים. במקרים רבים, עתידם נגמר לאחר סיום המלחמה עקב ההתנגדות לקומוניזם ששרר בפולין תחת איום כלי נשק סובייטים. זה קרה למשפחת מרציניאק, שנרצחה על ידי הגרמנים, אך גם על ידי קומוניסטים פולנים מקומיים.
בתקופת בין המלחמות, פולנים ויהודים רבים חיו זה לצד זה, בדרך כלל ביחסי שכנות טובים. זה היה המקרה של שתי משפחות, המרציניאקים והרייסים, שהתגוררו בפאתי הכפר שנמצא במחוז האגמים הציורי לצ'נה-ולודבה בדרטוב ליד לובלין. גורלם נשזר באופן טרגי באירועי מלחמת העולם השנייה והתקופה שלאחר המלחמה. הרייסים עסקו בדייג מאגמים רבים שהם חכרו. בני הזוג מרציניאק התפרנסו מחקלאות. לשתי המשפחות היו ילדים רבים והן חיו בהרמוניה מוחלטת.
החיים האידיליים הופרעו באכזריות על ידי התוקפנות הגרמנית נגד פולין בשנת 1939. אזור לובלין היה תחת כיבוש גרמני. בינואר 1941 הם הקימו גטו בלצ'נה עבור תושביו היהודים ויהודים שחיו בכפרים מסביב. עם הזמן הפך הגטו בלצ'נה לגטו מעבר עבור האוכלוסייה היהודית של הרפובליקה הסלובקית והקולוניה של בוהמיה ומורביה. משם נשלחו למחנות ההשמדה הגרמניים בבלז'ץ ובסוביבור.
בשל הצפיפות הנוראית והמחסור באספקה, מגיפות התפשטו תכופות בגטו. חלק מהאסירים הועברו למחנה עבודה במיליוב הסמוכה או לעבודה במחצבות בקרולינה. באוקטובר 1942 נשלח טרנספורט של 3,000 איש מהגטו בלצ'נה למחנה המוות בסוביבור. בתקופה זו נרצחו רוב בני משפחת רייס. רק אלו שהצליחו למצוא מחסה מחוץ לגטו עם מכריהם הפולנים שרדו. בהתאם לצו מ-15 באוקטובר 1941 מאת הנס פרנק, ראש הממשל של השטח הכבוש, הוטל עונש מוות על סיוע ליהודים. למרות זאת, החליטה משפחת מרציניאק לעזור לשכניהם היהודים.
אחת הניצולות הייתה בתו של רייס – שרה. יוזף מרציניאק השיג בשבילה תעודת טבילה קתולית, המאפשרת לה לקבל תעודת זהות (Kenkarte). אז היא עברה לאחותו של יוזף – יאנינה סיגן. בעלה, פרנציסק סיגן, היה אז מזכיר הקהילה באברמוב ובמקביל חייל סודי של צבא הבית. שרה רייס התגוררה עם משפחת סיגן פחות משנה. אחר כך נסעה לוורשה, שם התגוררה עם קז'ימירה זייבה, ידידה של משפחת סיגן. שם שרדה בשמחה עד סוף המלחמה. אחותה הצעירה, רחלה, שנשמרה על ידי זוג חשוך ילדים בכפר ליד לצ'נה, שרדה גם היא את המלחמה. לאחר המלחמה, שתי האחיות הקימו משפחה ועזבו לישראל.
לאופולד רייס, מלצ'נה, גם מצא מחסה אצל משפחת מרציניאק בדרטוב. הוא התחבא במרתף של חווה של משפחה פולנית. יחד איתו נתנו בני הזוג מרציניאק מחסה לקונסטנטי גורלוב, אסיר מלחמה סובייטי שנמלט מהשבי הגרמני. זו הייתה הסיבה לטרגדיה של המרציניאקים.
בבוקר קפוא ב-10 בפברואר 1943 הגיעו לחווה שני שוטרים גרמנים חמושים מתחנת המשטרה פיאסקי, דניאל שולץ והיינריך רייך, מלווים באנדז'י סדובי, ראש הקהילה המקומית של לודווין שמונה על ידי הגרמנים, ראש העיר המקומי מיקולאי לוצ'נצ'יק וכנראה שוטר רגיל אחד. הגעתם הייתה בשל תלונה.
יאן מרציניאק יצא אל השוטרים ורצה להציע להם שוחד כדי שהפסיקו את החיפושים. לרוע המזל, כשהושיט את ידו לכיסו, אחד השוטרים ירה בו. למשמע יריות מהבניינים, אחיו של יאן, יוזף, רץ החוצה לעבר אגם דרטוב הקפוא. ראש עיריית סדובי רדף אחריו, השיג אותו וירה בו.
במהרה מצאו הגרמנים את המחפור בו התחבא קונסטנטי גורלוב. הוא התחיל לירות באקדח שלו. התוקפים זרקו רימונים למרתף, ופיצוצם גרם למותו של האסיר. בינתיים, אחיינו של מרציניאק, פרנציסק בן ה-14, בא בריצה לקול יריות מהכפר השכן אוצייקאיקה, אך הוא סובב חזרה על ידי שכניהם של קרוביו. אביו פליקס, חייל מחתרת בגדודי האיכרים וצבא הבית, הגיע והחליט לברר מה עלה בגורל אחיו. בדרך הוא נתקל בשוטרים הגרמנים והחל לברוח. הגרמנים החלו לירות לעברו מה שגרם לפתיחה בחילופי אש. הפולני נפצע ואז נהרג.
השוטרים עצרו את אשתו של פליקס – יוליה, אשתו של יאן, אנה יאקובובסקה-מרציניאק, ושתי בנותיה, קריסטינה יאקובובסקה והלנה מרציניאק, בת פחות משנה, ושלחו אותן לבית המעצר בלודווין. הגרמנים עצרו גם את אחותו של מרציניאק, קלמנטינה. היא נאסרה יחד עם ילד יהודי בן שנתיים. קלמנטינה עבדה במנסרה בזמושץ' במשך שנים רבות. שם היא לקחה את ילדו של רופא מקומי או בעל מנסרה כדי לשמור על בטחונו. היא אמרה לכולם שזה הילד שלה מחוץ לנישואים. יוליה מרציניאק שוחררה יחד עם הלנה. ב-20 בפברואר 1943, שוטר שיכור, דניאל שולץ, ירה והרג את קלמנטינה ואת ילד האומנה שלה, בן השנתיים. אנה יאקובובסקה-מרציניאק, שהייתה בהריון מתקדם, נרצחה גם היא. קריסטינה יאקובובסקה הצעירה נסעה לעבוד בגרמניה. עוד אחד מהאחים מרציניאק – סטניסלב – עזר גם הוא ליהודים ולחם כחייל צבא הבית, וכתוצאה מכך נאלץ להסתתר מהגרמנים. לאחר המלחמה היה פעיל במחתרת האנטי-קומוניסטית. הוא נעצר על ידי פקידי משרד הבטיחות באוקטובר 1951 ונידון על ידי בית משפט קומוניסטי לעונש מוות, שיצא לפועל בינואר 1953.
בשנת 1978 זכו יאנינה ופרנציסק סיגן וילדיהם, הלנה ואדוארד, בתואר חסידי אומות העולם. יחד איתם הוענקה מדליה לאחר מותה לקלמנטינה מרציניאק.