המדינה הפולנית בתקופה שבין המלחמות הייתה מדינה רב לאומית, בה כ-34% מהתושבים הצהירו על לאום שאינו פולני. החלוקה האתנית הועצמה עם פסיפס דתי ותרבותי. זה היה קשור למגוון הלשוני הגדול של אוכלוסיית הרפובליקה הפולנית השנייה, שרמז על הופעתן של תת-מערכות עיתונות אוטונומיות. הן היו מפותחות מאוד ברפובליקה הפולנית השנייה.

על פי המחקר האחרון, סך כל כתבי העת שפורסמו על ידי מיעוטים לאומיים בשנים 1918–1939 עלה על 3,500. העיתונות של שלושת הלאומים הגדולים ביותר – יהודים, אוקראינים וגרמנים – הייתה הנרחבת ביותר. חלקם של כתבי עת יהודיים הסתכם ב-1,715 כותרים לעומת 1,132 של עיתונים אוקראינים. כמעט 400 כתבי עת יהודיים פורסמו לא ביידיש או בעברית, אלא בפולנית.

בהתבסס על מחקר מדעי, מדענים יודעים שהצלחתם של כתבי עת אינה נובעת ממספרם, אלא מתפוצתם ומנושא המפתח – קהל הקוראים. מעניין לדעת שבקרב המיעוטים הלאומיים של הרפובליקה הפולנית השנייה, קהל הקוראים היה הגבוה ביותר מבין הגרמנים: 12.7 עותקים של העיתון היומי לכל 100 איש ואחריהם הקהילה היהודית – 10. לשם השוואה, קהל הקוראים בקרב האוקראינים היה 0.6 עותקים, ובקרב הבלארוסים קרוב לאפס.

ורשה הייתה המרכז הפולני הגדול ביותר של העיתונות היהודית, ופורסמו בה כ-30-40% מהכותרים היהודיים (כ-682), כולל כ-40-45 עיתונים יומיים. ב-1938 הדפיסו 196 אלף עותקים, כלומר כ-20% מתפוצת העיתונים של עיר הבירה. היומונים היהודיים העיקריים שפורסמו ביידיש היו "דר מומנט", "הינט" ו"נאש פז'גלד" בפולנית. השניים הראשונים התחרו רבות זה בזה.

במיוחד "מכתבים פוליטיים", טור קבוע בעריכת משה יוסטמן, הידוע כב. יושסון, היו פופולריים מאוד ב"הינט". לפי מריאן פוקס, חוקרת מובילה של העיתונות היהודית מאז שנות ה-70, יוסטמן התווכח עם העורך הראשי של "דר מומנט", הצטרף למערכת "הינט", ומשך אליו אלפי קוראים.

"דר מומנט" נחשב למודרני ביותר מבין העיתונים היהודיים. משרד העריכה שלו היה מצויד במכונות סיבוביות ובמכונות הקלדה והדפסה מהדור החדש. התפוצה השבועית של המגזין נעה בין 40 ל-60 אלף עותקים, ולמהדורת סוף השבוע הייתה תפוצה של כמעט 90 אלף. כאשר תיאר העיתון את המקרה המפורסם של מנחם מנדל בייליס, התפוצה הייתה למעלה מ-150 אלף עותקים.

הגליונות האחרונים של שני היומונים פורסמו ב-23 בספטמבר 1939.