עלון שהוקדש לרוזה מלצר, שנפטרה ב-1934, יצא לאור ב-1936. טקסטים המנציחים אותה נכללו על ידי אשתו של מאיר בלבן, משה שור ואמיל זומרשטיין. לאחר מותה, נשים רבות חלקו לה כבוד כי במהלך חייה היא הציפה כל הזמן את בעיותיהן. כיום היא מזוהה כאחת הנציגות הבולטות של תנועת הנשים הציונית בגליציה ומאוחר יותר ברפובליקה הפולנית השנייה.

רוזה, שנקראה בבית רוזיה, נולדה ב-1880 בטרנופול למשפחת פומרנץ, משפחה יהודית עשירה שתמכה בתנועה הציונית. הדבר הוביל אותה ואת אחיה להקים מועדונים ציוניים בעיר הולדתם בימי נעוריה המוקדמים. פעילותה הפוליטית נקטעה על ידי תקופת לימודים. לפי מקורות שונים היא למדה בדרזדן, וינה, ברלין ופריז. למרבה הצער, תקופה זו בחייה אינה ידועה היטב.

לאחר שחזרה לפולין בסוף המאה ה-19, היא הפכה פעילה מאוד בעניינים חברתיים ופוליטיים. היא כבר העלתה בעיתונות סוגיות על חשיבותן ותפקידן של הנשים בתנועה הציונית. בזמנו היא דגלה בכך שנשים ציוניות צריכות לשלב חיי משפחה לצד פיתוח תחומי העניין שלהן בתחום הרעיונות הלאומיים.

הקריירה הפוליטית והחברתית שלה קיבלה תפנית לטובה כשנישאה לעורך הדין אייזיק מלצר ועברה ללבוב, שם חיה עד מותה. שם היא השתלבה בחוג הנשים היהודיות, בו כיהנה כנשיאה שנים רבות. ההתמקדות שלה באותה תקופה הייתה ברווחה חברתית. פרוץ מלחמת העולם הראשונה הגביר את מאמציה לעזור לעניים ביותר. בלבוב היא ארגנה מטבח של הקילה עם מכבסה ומרכז חיטוי וכן מרפאה לילדים.

כאשר פולין חזרה לעצמאותה, המשיכה מלצר להתמסר לפעילות חברתית. שטחי החוג כללו מעון יום לילדים, לאחר מכן פנימייה לבנות והוצאה לאור לילדים.

היא החלה את הקריירה הפוליטית שלה בשנת 1922, כאשר, מטעם ועדת המפלגות הלאומיות-יהודיות המאוחדות, היא קיבלה מנדט לפרלמנט. היא הייתה בין תשע הנשים הראשונות של חברי הפרלמנט הפולני והייתה היהודייה הראשונה בקבוצה זו. הישגיה הגדולים ביותר כללו הקמת מוסד לילדים יהודים עיוורים וחרשים בבויאנובו. לרוע המזל, הוא הפסיק לפעול שנה לאחר מותה. בה בעת, הייתה מלצר מעורבת בעבודה של ויצו, ארגון הנשים הציוניות הבינלאומי, שנוסד ב-1920.