לפני המלחמה חיו בכפר סטבקי כ-100 איש, בהם שתי משפחות יהודיות בלבד. בני הזוג הונדרי חיו יחד עם אחת מהן בבית אחד ונתנו להם מחסה במהלך המלחמה.

הכפר סטבקי ממוקם על הגדה השמאלית של נהר הבוג, ממש על הגבול עם בלארוס של ימינו. לפני המלחמה התגוררו באחד המבנים בכפר זה שלוש משפחות – שתי משפחות פולניות, הונדרי וחומיסקו, ומשפחה יהודית, וואקיירמן. משפחת הונדרי, כלומר מיקל, אנסטסיה וילדיהם – סטניסלב, ולדיסלב, יאן, אדלה וסבתא אוקסניה היו דיירים בבית האמור, ואילו וואקיירמן וחומיצקו קנו אותו במשותף לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. סטבקי, לאחר התוקפנות של הרייך השלישי וברית המועצות נגד פולין, הפך לחלק מהכיבוש הגרמני.

כשמדיניות ההשמדה הנאצית נכנסה לשלב האחרון שלה, איטקה וואקיירמן וילדיה מושק (כבן 12) וברוניה (כבת 9) פתחו במאבק על החיים. האישה היהודייה פנתה לעזרה לבני הזוג הונדרי כדי להסתיר אותה ואת ילדיה. הפולנים הסכימו לבקשתו של איטקה. הם מצאו בתחילה מחסה בביתה של אלמנה בשם אורנצ'וק, בכסף שנתן מיקל לפרנסת האישה הפולנייה. כשהיא סירבה לעזור, החביאו בני הזוג הונדרי את משפחת וואקיירמן בביתם. באותה עת שהה שמול וואקיירמן, בעלה של איטקה, עם הפולנים במקום אחר.

המשפחה הפולנית ארגנה מחבוא בחווה מעל עליית הגג של הרפת, שם אוחסן חציר. המיקום התברר כלא טוב, שכן סיור משמר הגבול הגרמני עבר קרוב מאוד למקום המסתור מדי יום. נוכחותם שם הייתה תוצאה של העובדה שסטבקי ממוקם כ-800 מ' מנהר הבוג. עבור המסתתרים, שדרשו אוכל למשפחה בת שלוש נפשות מדי יום, הדבר היווה סיכון עצום. סיכון זה נלקח בעיקר על ידי אדלה הונדרה.

כל היהודים שרדו את הכיבוש.