מרד השחרור הפולני באזור סובלקי נמשך 5 ימים – בין ה-23 ל-28 באוגוסט 1919. בהיסטוריוגרפיה, אירועים אלו מכונים מרד סייני. יחד עם התקוממויות ויילקופולסקה בשנים 1918-1919 ומרידות שלזיה של 1920 ו-1921, מרד סייני נחשב לאחד מהקרבות עטורי הניצחון למען הרפובליקה העצמאית של פולין. קרבות המורדים בוצעו על ידי הארגון הצבאי הפולני נגד הממשל הליטאי באזור סובאלשצ'יזנה.

תנועת העצמאות הפולנית הרגישה את נוכחותה באזורים הצפוניים של ארצות פולין במיוחד במהלך מלחמת העולם הראשונה, כאשר האזור היה כבוש על ידי הגרמנים. מדיניותם נועדה לפגוע באוכלוסיות הפולניות והליטאיות שחיו שם. עם זאת, נסיגת הגרמנים סימנה את השלב הבא במאבק על הפולניות באזור זה. הפעם התברר שהיריב הם הליטאים.

ההחלטה על ההתקוממות האנטי-ליטאית התקבלה מכיוון שליטא לא כיבדה את תנאי ההסכם, שמוקדו היה קו פוך שהוגדר על ידי המפקד הצרפתי פרדיננד פוך. היא חילקה את צבאות פולין וליטא, והחליטה דה פקטו אילו אדמות יהיו שייכות לפולין ואילו לליטא. סימון קו התיחום התקבל על ידי כל המדינות בוועידת השלום בפריז ב-26 ביולי 1919.

למרות שהחיילים הליטאים אכן עזבו חלק גדול מאזור סובלקי, בניגוד למה שהיה מוסכם, סייני והשטח עד לנהר צ'ארנה האנצ'ה, שנמצא בצד הפולני של קו פוך, נותרו בשליטה ליטא. מאחר שהמשא ומתן עם הצד הליטאי בנושא זה לא הצליח, מחוז סובלקי של הארגון הצבאי הפולני החל להילחם על אזור זה. מפקד המרד היה סגן משנה אדם רודניצקי. לצד הפולני היו כ-1,000 מורדים (5 פלוגות חי"ר וטייסת פרשים), ואילו בחלק הליטאי היו 1,200 חיילי רגלים ו-120 חיילי פרשים.

לאחר שהליטאים גורשו לאחור מאחורי קו פוך, גויסו המורדים לגדוד חיל הרגלים ה-41 של סובלקי ב-1 בספטמבר, ועד ה-9 בספטמבר קו פוך נשמר על ידי כוחות קבע והלחימה פסקה.

כפי שההיסטוריונים מדגישים, הלחימה, המכונה מרד סייני, קבעה למעשה את השתייכותן של סובאלשצ'יזנה (וסייננשצ'יזנה) לפולין וחיזקה את עמדות פולין בגבולות הצפון-מזרחיים. ההצלחה הייתה משמעותית על אחת כמה וכמה מכיוון שמאחורי קו פוך, הגרמנים, בעבודה עם הליטאים, יצרו כוחות רוסים שהורכבו משבויי הצבא הגרמני בפיקודו של פאבל ברמוד-אבאלוב. זה מראה עם איזו קואליציה עמדה למעשה הרפובליקה המתחדשת.