זקופאנה, עיר הבירה של רכס ההרים הגבוה ביותר בהרי הקרפטים, נותרה במשך עשרות שנים אחד היעדים האהובים על פולנים ותיירים זרים. קשה לדמיין את הטטרה הפולנים ללא דמותו של הרוזן ולדיסלב זמויסקי (1853-1924). משנת 1889 היו בבעלותו כשליש משטח הטטרה, מה שהפך את "מדינת זקופאנה", כפי שכינה את רכושו, לחלק ממדינת פולין העתידית.

החיבה להרים החלה במחצית השנייה של המאה ה-19. אחרי רופאים ומדענים, ההרים משכו את עניין האמנים. לצד ההתפעלות הופיעה חרדה מפני עתידם של אזורים אלה המחולקים בין שלושה בעלים פרטיים, לגבי הלאום שלהם ומפני הטבע המנוצל באכזריות. ביזת יערות עתיקים הייתה בעיה שהשפיעה לא רק על הרי הטטרה. כפי שהתריעה העיתונות הפולנית, הנוהג של בעלים חדשים להשתלט על חלקות יער עצומות למטרות תעשייתיות התרחש גם באדמות החלוקה הרוסית.

רעיון הרכישה מחדש של הרי הטטרה הועלה בקרב האליטה הפולנית. ההזדמנות לרכוש כשליש משטח ההר התרחשה במאי 1889 כאשר ולדיסלב זמויסקי התעניין בנושא. בהמלצתו של זמויסקי, שלא הסגיר את עצמו, זכה עורך הדין יוזף רטינגר במכירה פומבית עזה. לאחר מכן, במשך כתריסר שנים, עורך הדין גם ניהל מאבק משפטי מוצלח על מורסקי אוקו ודולינה ריבייגו פוטוקו. מעניין שמחלוקת זו הייתה בין שני בעלים פרטיים ובין – מדינות (בזמן היישוב ב-1902, הצדדים היו הנסיך כריסטיאן הוהנלוהה נגד ולדיסלב זמויסקי והונגריה נגד גליציה, שהשתייכה למונרכיה האוסטרו-הונגרית). לסכסוך הייתה היסטוריה ארוכה מאוד, החל מהמאה ה-16.

באחוזות פודהלה שלו, זמויסקי ניסה לפתח חיים כלכליים וחברתיים, כשהוא משקיע בבתי ספר, בתשתיות (למשל רכבת), ובארגון שלוחות של אגודת הגימנסיה "סוקול". הוא הוריש את אחוזתו העצומה לאומה הפולנית.